תפילין

רקע

"וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך" (דברים ו',ח).

התפילין המונחות על ראשו של האדם מסמלות את מחשבתו. התפילין המונחות על היד מסמלות את מעשיו. מאחר שלאדם יש מחשבות ורעיונות שונים התפילין של ראש מחולקות לתאים נפרדים, אך מעשיו צריכים להיות מאוחדים ומזוהים לרוח מסורת ישראל, ולכן יש רק תא אחד בתפילין של יד.

זוהי דרכה של היהדות: מחלוקות רבות יכולות להיות בה ובמסגרתה, אך כשההלכה נקבעת, יש
להקפיד במיוחד על אחידותה ולדייק בשמירתה.

חשיבותן של 4 הפרשיות בהיותן מכילות את עיקרי האמונה היהודית:

1. קבלת עול מלכות שמים – בפרשת שמע
2. קבלת עול המצוות – בפרשת והיה אם שמוע
3. נס יציאת מצרים – בפרשת קדש
4. נס התהוות העם היהודי במעמד הר סיני והוכחה להשגחתו העליונה של הקב"ה – בפרשת והיה כי יביאך.

יסודות אלו של המחשבה היהודית מצמידים אנו מידי יום ביומו לשלושת האיברים המפעילים את האדם בעשייה היום יומית והם מרכיבים העיקרים בעיצוב אישיותו.

הראש משכן המחשבה, היד מקור העשיה והכח, וכנגד הלב – משכן הרגש, כלומר שיהיו מחשבותינו ,פעולותינו ורגשותינו כפופים ומשועבדים למילוי רצונו של הקדוש ברוך הוא.

אין מנהג אחיד בעניין הקדמת הנחת התפילין לפני גיל 13 אך הרוב נוהגים שלושים יום לפני מלאת שלש עשרה לחנכו להניח תפילין, כדי שיתאמן ויתרגל לסדר הנחת התפילין ודיניה ויוכל לקיים את המצווה כהלכתה ביום כניסתו לעול מצוות.

"הוא שצוונו להניח תפילין של ראש באומרו והיו לטטפת בין עיניך וכבר נכפל הצווי הזה ארבע פעמים. הוא שצונו להניח תפילין של יד באומרו וקשרתם לאות על ידך ונכפל זה הצווי ארבע פעמים" (הרמב"ם ספר המצוות מצות עשה יב,יג).

גדולה מצות תפילין שכל המניחן מאריך ימים שנאמר "ה' עליהם יחיו" (טור אורח חיים סימן ל"ז).

חלקי התפילין

הבתים:

בתפילין שני בתים:

• תפילין של יד – בית המונח על היד ונקרא של יד. הבית של יד חלק מבחוץ ובתוכו חלל פנימי אחד.
• תפילין של ראש – בית המונח על הראש ונקרא של הראש. בבית של ראש שלשה חריצים לארכו ובתוכו ארבעה חללים נפרדים.

סוגי הבתים:

• בהמה גסה – בתים אלו עשויים מעור עבה של בקר המעובד בלחץ רב מאוד ויוצר צורת רבוע מושלמת. כל הבית כולל חלקו התחתון והמחיצות עשוי מחתיכת עור אחת. זוג תפילין בהמה גסה ברמה טובה שומר על רבועו המושלם לאורך זמן, צבעו יציב יותר, ומבחינה הלכתית אין טוב ממנו.

רצועות התפילין:

• הרצועות חייבות להיות בצבע שחור לכל אורכן. רוחב הרצועות לא פחות מתשעה מ"מ. רצוי לקנות רצועות רחבות יותר מכיון שבמשך הזמן הרוחב מתמעט עקב מתיחתן.

הפרשיות: מה כתוב בהן?

ארבע פרשיות מן התורה שתוכנן מצות הנחת תפילין, נכתבות על קלף ומוכנסות לתוך הבתים.

הפרשיות הן:

1. קדש לי כל בכור (שמות יג,א-י).
2. והיה כי יביאך (שמות יג יא-יז).
3. שמע ישראל (דברים ו,ד-ט).
4. והיה אם שמע (דברים יא, יג-כב)

הפרשיות נכתבות פעמיים:

• פעם אחת, פרשיה לאחר פרשיה על רצועת קלף אחת (של יד).
• פעם נוספת, פרשיה לאחר פרשיה כשכל פרשיה על רצועת קלף נפרדת (של ראש).

הקלף

הקלף שעליו נכתבות הפרשיות מעובד מעור בהמה או חיה טהורה. ישנם שני סוגים של קלף:

1. קלף משוח – קלף שצובעים אותו בסוג מסוים של צבע לבן היוצר שכבה חלקה לבנה על גבי הקלף.
2. קלף שאינו משוח – קלף צהבהב במקצת ויש על גביו שערות זעירות.

תפילין של רש"י ורבנו תם

קיימת מחלוקת קדומה בסדר הכנסתם של הפרשיות לבתים:

• לפי שיטת רש"י מוכנסת פרשת "שמע" לפני פרשת "והיה אם שמע" הן בתפילין של ראש והן בשל יד.
• לפי שיטת רבינו תם ממוקמת פרשת "והיה אם שמע" לפני פרשת "שמע".

המנהג להניח תפילין לפי שיטת רש"י.

 

הנשים במצוות התפילין

לפי דיני היהדות מחויבים רק גברים במצות תפילין אך במקור קדום מוצאים אנו שהיו גם נשים אשר לא ויתרו על זכותן להניח תפילין. הן התעטרו בתפילין של ראש ובתפילין של יד וחכמי הדת של היהדות לא מיחו בידם.
בתלמוד הבבלי מובא במסכת עירובין דף צו עמוד א "מיכל היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים" אבל בשולחן ערוך נא' "גם אם רוצה אשה להחמיר על עצמה ולהניח תפילין אין מניחין לה ומוחין בידה" (אורח חיים סימן לה).

התפילין מקומראן

אחרי מלחמת ששת הימים רכשתי מסוחר עתיקות עבור היכל הספר דבר שנתברר אחר כך שהוא קופסת תפילין ובה כל 4 הפרשיות. התפילין הקדומות שבידינו מימי בית שני היו כתובות בידי סופר סת"ם בכתב זעיר ביותר ונתעוררו בעיות מסוימות שצריך היה לאמתן במעבדה שרק למשטרת ישראל כמותה.

יום אחד נסעתי ברכבת מירושלים לתל-אביב לאותה מעבדה ובכיסי תצלומי תפילין אלו שאיש מזולתי לא ראה אותם ואירע לי מה שקורה למספר נוסעים ברכבת זו – כשעברנו את כפר חב"ד עלו כמה אברכים לרכבת ואחד מהם ניגש אלי והפציר בי להניח תפילין. סירבתי, אך משנוכחתי כי מבטאו העברי זר, שאלתיו מנין עלה והשיב לי שזה לא מכבר עלה מברית המועצות.

שאלתיו: "ובברית המועצות הנחת תפילין"?
אמר לי: "כל ימי מאז הגעתי למצוות הנחתי תפילין".
כששמעתי כך אמרתי לו: "אם אתה בברית המועצות קיימת את המצווה הזו לא אסרב גם אני" – והנחתי תפילין.
בתל-אביב לפני רדתי מהרכבת ניגשה אלי אישה ואמרה לי: "פרופסור ידין אני שמחה שנענית לבקשתו של אותו אברך שלמעשה לא הכירך. בני מחסידי חב"ד נפל לא מזמן בתעלת סואץ".
לדבריה היה בנה החב"דניק היחיד בין הצנחנים. "לפני מותו" סיפרה "ביקרוהו אנשי פלוגתו ושאלוהו לרצונו. אמר להם: הניחו תפילין. במשך היום ראיתי בעיני רוחי כאילו אף אתה הצטרפת לבקשתו".
אני מודה שלא יכולתי לעצור בעד דמעותיי. באותו רגע אמרתי לה: "איזה צרוף מקרים מופלא! בכיסי תצלומי התפילין הקדומים ביותר שבידנו ולא אוכל לעשות עמך חסד גדול יותר מאשר להראותן לך ברגע זה".