אביגדור שנאן: אבות פרק א משנה טו

שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע.

אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה,

וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת:

שַׁמַּאי אוֹמֵר :: מאמרו של שמאי מורכב, כמאמרים רבים אחרים במסכת, משלושה חלקים, אך ניתן לקשר רק בין שני הראשונים שבהם.

עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע :: הזמן שצריך האדם להקדיש ללימוד תורה (במשמעותה הרחבה ביותר של המילה) ראוי שיהיה במסגרת קבועה וקשוחה, עדיפה מסגרת יומית, דבר המבטיח התמדה: "עשה לה עיתים לתורה … שאם אי אתה עושה כן – מתוך טירוד עסקיך אתה מתבטל ונואש מן התורה" (פירוש רבי יעקב ב"ר שמשון [בן המאה הי"א–י"ב] למסכת אבות).

אֱמרֹ מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה :: והנה, המשקיע את רוב זמנו בלימוד ובעיסוק אינטלקטואלי עשוי לסבור כי זה העיקר, וכי דיונים ודיבורים ושיחות והחלפת דעות יכולים למלא את חובותיו של האדם גם כלפי החברה שבה הוא נתון.

על כן ממשיך שמאי וקובע כי העשייה חשובה יותר, והיא צריכה תמיד להאפיל בהיקפה ובעומקה על הדיבור. בראש מעייניו של האדם צריכים לעמוד מעשי חסד, עזרה לזולת, הוראה ברבים ומילוי תפקידים ציבוריים.

לפי פירוש זה קשורים שני חלקי מאמרו הראשונים של שמאי זה בזה. עם זאת אפשר גם לפרש את שני חלקי המאמר בנפרד, ולא לקשר ביניהם, ואז יהיה פירוש החלק השני אחר: הבטחות והצעות ותוכניות ותכנונים הם דבר נאה, אך הם בבחינת אמירה בלבד, ועל האדם לדבר מעט ולעשות הרבה יותר. בעשייה נבחן האדם ולא בדיבור בעלמא.

וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת :: "ברצון ובעדינות" (פירוש הרמב"ם), כלומר בנועם ומאור פנים. האם מדבר שמאי בכל מפגש עם בני אדם אחרים או שמא רק בשעה שהוא מארח ("מקבל") אותם בביתו? הפרשנים חלוקים בהבנת דבריו אלו של שמאי, בעיקר בשל המסורות הרבות על קפדנותו (ראו להלן), אך בין כך ובין כך עצה טובה יש כאן לכל אדם בכל מקום ובכל עת.

דף יומי – תורת קבע

ההוראה "עשה תורתך קבע" איננה קלה לביצוע. כדי לקיימה צריך האדם לייחד לו עיתים קבועות לתורה (ותהא הגדרת המילה "תורה" אשר תהיה) בכל יום ויום, בהתמדה, בלא הפסק כלל, בימות החול ובשבת, בחגים או בימות הצום, בשבתו בביתו או בשהותו מחוץ לו, כשבריאותו טובה או כשהיא טובה פחות, בלא הנחה כלל.

כמה וכמה כלים נוצרו במהלך הדורות כדי לסייע לאדם לקיים תביעה זו. מפורסם הוא החיבור הקרוי "חוק לישראל" אשר המסורת קושרת את ייסודו אל המקובל הנודע בן המאה השש עשרה, האר"י.

ב"חוק לישראל" נדפס עבור כל אחד ואחד מימות השבוע (לכל השנה כולה!) מיקבץ קצר של קטעי לימוד: פסוקים מפרשת השבוע, פסוקים מן ההפטרה (הלקוחה כידוע מספרי הנביאים), מזמור תהילים, קטעים קצרים מן המשנה והתלמוד, מן הזוהר ומספרות ההלכה ועוד.

כך יכול אדם לקרוא ב"חוק לישראל" מדי יום ולקיים את הכלל שהמשנה מבקשת למלאו.

חדש ממנו – וכנראה אף נפוץ ממנו – הוא המנהג ללמוד "דף יומי" מן התלמוד הבבלי. בתלמוד 2711 דפים, והלומד דף בכל יום משלים את לימוד התלמוד כולו בלמעלה משבע שנים.

את הרעיון ללמוד דף יומי חידש הרב מאיר שפירא מלובלין (פולין) בשנת 1923 ומאז הוא נשמר בהקפדה בקרב חוגים רבים, אשר התלמוד הבבלי משמש להם מקור ראשון במעלה ללימוד "תורה".

ארגונים רבים קמו כדי לסייע למבקשים ללמוד "דף יומי" על ידי שיעורים, פרסומים, אתרי אינטרנט ועוד. ומצויים בקרבנו אנשים שכבר סיימו שבעה ואולי אף יותר מחזורי לימוד של "הדף היומי".

לימוד הדף היומי מקים את "הישיבה הווירטואלית" הגדולה ביותר של עם ישראל.

במקביל ללימוד קבוע של התלמוד הבבלי יש המקדישים את זמנם ללימוד דף יומי מן התלמוד הירושלמי, "הלכה יומית", "משנה יומית", ואפילו לימוד יומי מכתביו של הרמב"ם (עקרון שנקבע בידי הרבי מלובביץ' בשנת 1984).

בשעתו מפורסמת היתה פינה יומית ב"קול ישראל": "פרקי היום בתנ"ך", שרבים האזינו לה, ורמז בן רמז לה הוא "פסוקו של יום" המפורסם.

האם קמו מחקים למנהג זה במסגרות אשר לדידם "תורה" היא כתבי פילוסופים? תעודות היסטוריות? שירה?

על שמאי

חכם ארץ ישראלי שחי ופעל בסוף המאה הראשונה לפני הספירה ובתחילת המאה הראשונה לספירה, והמכונה לעיתים בשם "שמאי הזקן".
הוא כיהן כאב בית הדין לצדו של הלל (עליו ראו לעיל במשנה יב), ושניהם שימשו כאחרון הזוגות.

שמאי נחשב כקפדן בהשקפת עולמו וכקיצוני בדרישותיו הן מאחרים והן מעצמו.

סיפורים רבים מחדדים את ההבדל בינו לבין בן זוגו הלל על רקע זה; כך אנו מוצאים במקורות סדרת סיפורים על אנשים שפנו אל שמאי בבקשות מגוחכות וזכו ממנו לקיתונות של רותחין, בעוד שהלל קיבלם בסבר פנים יפות (בבלי, שבת לא ע"א).

קפדנותו של שמאי הופנתה גם אל בני משפחתו שלו, וכך מסופר ששמאי פער פתח בגג ביתה של כלתו והניח עליו סכך וזאת על מנת שנכדו (שנולד במהלך החג!) ימלא את מצוות הישיבה בסוכה (משנה, סוכה ב, ח).

בשל מסורת זו ובשל מסורות דומות הפך שמו של שמאי לשם נרדף לקיצוניות והקפדה חמורת סבר, ומקצת מן הפרשנים מתקשים לתאם בין המסופר עליו במקורות השונים לבין מאמרו במשנה שלפנינו, המגלה מזג נוח לבריות.

כמו בן זוגו הלל, הותיר גם שמאי אחריו בית מדרש שבו המשיכו לפתח את תורתו (הוא "בית שמאי", שגם הוא נעשה כינוי לבית מדרש מחמיר וקפדן [וראו להלן ב, ט]).

יש סבורים כי שמאי היה בנאי במקצועו, כיוון שנזכר (בבלי, שבת לא ע"א) שבידו היתה "אמת הבניין" (הוא מקל באורך אמה המשמש למדידת בניין).

לפי המסורת נמצא קברו של שמאי הזקן על הר מירון, שם הוא קבור בצד הלל.