הכל יחסי

• להכיר את מצוות האושפיזין
• לבחון את ההבדלים בין לימוד ידע ללימוד ערכי
• לדון במצבים שבהם אנו עושים לאחרים דברים שלא היינו רוצים שיעשו לנו

פעילות פתיחה:

אפשרות ראשונה: ערכו בכיתה סבב ובו כל אחד ואחת מן המשתתפים יספרו על אורח או אורחת שהיו מזמינים בוודאות לסוכה שלהם, ועל אחד או אחת שהיו נמנעים מלהזמין. (כדאי לבקש מהתלמידים לא לנקוב בשמותיהם של אנשים "… לא לנקוב בשמות של אנשים המוּכּרים לכלל התלמידים בכיתה או בבית הספר בכיתה או בבית הספר.)

אפשרות שנייה: הדביקו לכל ילד וילדה על המצח מדבקה ובה הגדרה מצומצמת ביותר של אדם כלשהו, למשל: "יוני מתל אביב", "רעות משבט 'תמיד'", "איתַי, מתנייד בכיסא גלגלים", "סמיר מטייבה", "יוסף חיים, לומד בישיבה" וכדומה… התלמידים יתיישבו בזוגות לפי מי שנראה להם שיסתדרו איתו או איתה הכי טוב (לפי מה שכתוב להם על המצח).

אפשרות שלישית: צפייה בסרטון "הציפורים".

דיון בכיתה:

אם בחרתם באפשרות הראשונה – שאלו את התלמידים מדוע היו מזמינים את האנשים האלה דווקא, ומדוע היו נמנעים מלהזמין את האחרים. הרעיון הוא שהם יצביעו בעצמם על השוני שהוא המקור להימנעות.

אם בחרתם באפשרות השנייה – אם בחרתם באפשרות השנייה – שאלו את התלמידים מדוע התיישבו ליד הילדים האלה דווקא, ולא ליד אחרים. שאלו עוד: מה היה קשה במשימה? (זכרו שהתלמידים אינם יודעים מה כתוב להם על המצח…) האם למישהו או למישהי היה קשה במיוחד למצוא ליד מי לשבת? מדוע? הרעיון הוא להוביל לכך שגם בכיתה הומוגנית פחות או יותר (בני אותו גיל, מתגוררים באותו אזור, דוברים אותה שפה וכדומה), תמיד יהיו כאלה שהם 'שונים' וקשה להם יותר להשתלב.

אם בחרתם באפשרות השלישית – בקשו מהתלמידים לתאר מה קורה בסרטון, ולהסביר מה הלקח שהסרטון בא ללמד וכיצד הועבר המסר בסרטון.

לימוד:

1. חלקו לתלמידים את דף המקורות ובו הסיפור החסידי הבא – נספח 1 , גרסה מקוונת.

איש פשוט, רגיל היה להצטרף לסעודות הנערכות בביתו של רבי לוי יצחק מבַּרדיטשוֹב (עיר באוקראינה). תלמידים רבים נהגו להתאסף סביב השולחן כדי לשמוע את דברי התורה של הרבי, וביניהם גם אותו איש.

התלמידים חשבו שלא ראוי שיֵשב האיש עִמם בסעודות אלו. הם חשבו כי אדם פשוט, שלא למד ואינו מבין דבר מדבריו של הרב, אינו ראוי שיֵשב ביניהם. לבסוף לא התאפקו וביקשו מאשתו של הרב להוציא את האיש מן הסעודה.

האישה ניגשה אל הרב ושאלה אותו כיצד יש לנהוג.

ענה לה ר' לוי יצחק:
"בַּגְמָרָא נאמר כי בעתיד יערוך הקב"ה (הקדוש ברוך הוא) סעודה לצדיקים. בין האנשים הגדולים והחשובים שישתתפו בסעודה, אני אֵיחשב לאיש פשוט. אם נוציא את האיש הזה מביתנו, אצטרך גם אני לצאת מסעודת הצדיקים. לכן, אל תבקשי מן האיש לצאת. יישאר איתנו!"

ניתן להרחיב על הסיפור ב'זושא – מגלים את הסיפור החסידי'

2. דיון בסיפור – ר' לוי יצחק והאיש הפשוט:

• מדוע התלמידים של ר' לוי יצחק חשבו שלא ראוי שיֵשב איתם האיש הפשוט? מה הפריע להם?
  (למורה: האיש אינו משכיל, והוא אינו נמנה עם תלמידיו של הרב.)
• כאשר ביקשו התלמידים להוציא את האיש מן הסעודה, ענה להם ר' לוי יצחק בסיפור. מהו המסר העולה מן הסיפור שסיפר? מדוע, אם יוציא הרב (או תוציא אשתו) את האיש מהסעודה, יצטרך גם הוא לצאת בעתיד מסעודת הצדיקים של הקדוש ברוך הוא?
  (למורה: כשם שתלמידיו של ר' לוי יצחק רואים באותו אדם "לא ראוי", כך עשוי גם הוא עצמו להיחשב ל"לא ראוי" בין אנשים חכמים ומשכילים ממנו, צדיקים ממנו.)
• מה אנו למדים מהסיפור על התנהגותו של ר' לוי יצחק? איזה מין אדם הוא?
  (למורה: ניתן לראות כי הוא נוהג בכבוד גם במי שהם שונים ממנו. הוא אינו רואה את עצמו כטוב מהם.)
• איזה מסר מעביר ר' לוי יצחק לתלמידיו?
  (למורה: אפשר להתייחס לכך שהתלמידים ראו את עצמם כטובים מן האיש הפשוט, בשל הידע שרכשו, ואילו כאן ניתנת להם ההזדמנות ללמוד מר' לוי יצחק שיעור בתפיסת עולם ובערכים, שהם לא פחות חשובים.)

3. ישנה מסורת שלפיה הסיפור מתרחש בסוכה ולא בבית מדרש.
שאלו את התלמידים:

• מדוע, לדעתכם, הועבר הסיפור מבית המדרש לסוכה דווקא?

(למורה: הסיפור מאפשר לנו לראות פן חשוב בקיום מנהג האושפיזין. בהקשר הזה, שימו לב לפעילות הפתיחה: את מי אנחנו מארחים בסוכה? מיהם האנשים שלעתים אנחנו נמנעים מלהזמינם, ומדוע?)

1. הקרינו על הלוח את הקטע הבא, הלקוח מכתבי הרמב"ם ומופיע אף הוא בדף המקורות:

וּכְשֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה חַיָּב לְהַאֲכִיל לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה עִם שְׁאַר הָעֲנִיִּים הָאֻמְלָלִים,
אֲבָל מִי שֶׁנּוֹעֵל דַּלְתוֹת חֲצֵרוֹ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְאֵינוֹ מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה לָעֲנִיִּים וּלְמָרֵי נֶפֶשׁ
אֵין זוֹ שִׂמְחַת מִצְוָה אֶלָּא שִׂמְחַת כְּרֵסוֹ.
(הרמב"ם, משנה תורה, הלכות יום טוב ו, יח)

כדאי לשאול את התלמידים:

• מהי הכוונה, לדעתכם, ב'שִׂמְחַת כְּרֵסוֹ', ומה ההבדל בין 'שִׂמְחַת כְּרֵסוֹ' ל'שִׂמְחַת מִצְוָה'.

הסבר למורה:

הרמב"ם מזכיר לנו את המהות של מצוַות הכנסַת אורחים.
כידוע, בחג הסוכות קיים מנהג לארח בסוכה "אוּשְׁפִּיזין". את מי אנחנו מזמינים לסוכה? בדרך כלל אנחנו מזמינים רק את הקרובים לנו.
מי הם אותם אלה הקרובים לנו? אלה הם אנשים שדומים לנו. אנשים שאנחנו מרגישים נוח איתם. אלה שאינם שונים מאיתנו, ואשר אנו תופסים אותם כשווים אלינו. תלמידיו של ר' לוי יצחק רצו סביבם את הדומים אליהם. הפריע להם שיושב אל שולחן הסעודה אדם שהוא שונה מהם, אדם שהם תופסים אותו כפחות 'ראוי' מהם למעמד הזה. ר' לוי יצחק מלמד אותם שיעור בערכים ודרך ארץ.
הסיפור שלמדנו מראה לנו אפשרות אחרת, נוספת, של יחס לזולת – לא להתבונן באחֵר, בשונה ממני, בעליונות או בהתנשאות, כשם שלא היינו רוצים שיתבוננו בנו כך ביחס לאנשים אחרים. גם אנחנו לא היינו רוצים להיות השונים שאיש אינו רוצה בחברתם.
פתיחת ה"דלת" (שהרי לסוכה אין דלת, ולא בכדִי) למי שזקוק לכך, ולא שמחת "כְּרֵסוֹ", היא שתאפשר שמחה אמיתית.
התבוננות נוספת על הכתוב יכולה לשים דגש על המילים 'מָרֵי נֶפֶשׁ'. מיהם אותם מרי נפש? אלה יכולים להיות גם אנשים הקרובים לנו ביותר, השרויים בשעתם הקשה, בעת משבר או קושי, ואולי גם כאשר קשה לנו לשהות במחיצתם בשל כך. בהקשר הזה הרמב"ם מזכיר לנו את החשיבות של פתיחת דַלתוֹת לבֵּנו וסוכתנו גם לאלה – ומציין כי המעשה הזה יביא לנו אך שמחה אמיתית. אפשר להעלות לדיון גם את השאלה: כיצד הזמנתם של אותם "מרי נפש" תועיל לנו ותגרום לנו לשמחה?

2. את השאלות המופיעות בהסבר, ניתן להציף בדיון:

• מהו מנהג ה"אושפיזין" הקיים בחג בסוכות?
• מיהם המוזמנים לסוכה בדרך כלל?
• מדוע אנו מזמינים לסוכה דווקא את האנשים האלה, הקרובים אלינו?
• מה קורה כאשר נמצא בסוכה (במרחב שלנו) אדם שונה בתכלית? כיצד אנו מקבלים או איננו מקבלים אותו? (כדאי להזכיר את הדוגמה של תלמידי ר' לוי יצחק)
• איך אפשר להתייחס לאותו 'אחר' או 'שונה'? מה למדנו מר' לוי יצחק?
• מהי הכוונה בביטוי 'מרי נפש'? למי מתייחסים בביטוי, לדעתכם?