בּוּנְד

הַבּוּנְד – דער בונד (ביידיש) – הוא שמה המקוצר של "הברית הכללית של הפועלים היהודים ברוסיה, ליטא, ופולין"¹ – מפלגה סוציאליסטית יהודית שהוקמה רשמית בוועידת היסוד שהתקיימה בווילנה בסוף שנת תרנ"ז – 1897.² הבונד היה מפלגת הפועלים היהודית הראשונה³ שהייתה לא ציונית אך לאומית באופייה ובמטרותיה. בתחילה דרש הבונד רק שיווי זכויות אזרחי ליהודים, אך בוועידה הרביעית של הארגון, ארבע שנים לאחר ייסודו, חל "המפנה העיקרי… בשאלה הלאומית", שכלל הכרה ביהודים כלאום – ולא רק כדת – ותביעה להפוך את רוסיה לפדרציה של לאומים שייהנו מאוטונומיה לאומית בתחומי החינוך והתרבות.
במקביל קיבלה הוועידה החלטה בגנות הציונות:⁴ הבונד תמך בשלטון עצמי שאינו קשור לטריטוריה, והתנגד לתנועה הציונית שהייתה בעיני מנהיגיו "תנועה לאומנית של המעמד הבינוני, שיש להילחם בה". השאיפה לתחייה לאומית של הפועל היהודי בארץ אחרת – ארץ ישראל – נראתה למנהיגי הבונד אוטופיה מיותרת המזיקה למאבקו של מעמד הפועלים.⁵
הבונד השתמש ביידיש כערוץ הידברות עם יהודי מזרח אירופה בתחומי החינוך והתעמולה, והתנגד גם לתחיית השפה העברית ותרבותה. הוא דרש הקמת בתי ספר יהודיים שבהם יילמדו כל המקצועות, ובהם המדעים, ביידיש, כשפתם הלאומית של היהודים. הבונד היה פעיל בחיי הקהילות במטרה לשנות את האופי הדתי של מסגרת הקהילה ולהקנות לה אופי לאומי וחילוני, ובכך תרם לפיתוח הקהילה היהודית המודרנית. נוסף על מאבקו לקידום זכויותיהם הלאומיות של הפועלים היהודים נלחם הבונד באנטישמיות כנגד כלל היהודים.⁶
לשיא כוחו והשפעתו בקהילות היהודים הגיע הבונד בימי המהפכה הרוסית הראשונה (1905),⁷ בזכות מעורבותו בהקמת יחידות של הגנה עצמית בפרעות שפרצו לפני המהפכה ואחריה (תרס"ג/1903 – תרס"ז/1907). באותן שנים הוקמו מפלגות יהודיות סוציאליסטיות גם בארצות אחרות – בפולין, ברומניה, באנגליה ובארצות הברית, והחשובה מכולן – "המפלגה הסוציאליסטית היהודית" בגליציה. בשנות מלחמת העולם הראשונה – עד למהפכה הבולשביקית (1917) – היה לבונד ברוסיה מעמד חוקי, והוא העניק סיוע לפועלים יהודים, הקים בתי ספר יהודיים ששפת ההוראה בהם הייתה יידיש, ופעל לקידום השכלתם ותודעתם החברתית של הפועלים היהודים כנושאיה של שליחות חברתית.⁸
בעקבות המהפכה הבולשביקית (תרע"ח – 1917) חל משבר בתנועה: הבונד נקט עמדה שלילית כלפי הקומוניסטים, אך במקומות רבים – ובכלל זה ברוסיה עצמה – עברו אנשי התנועה לַסִיעָה היהודית של המפלגה הקומוניסטית. וכך, תוך כמה שנים, נותרה מפלגת הבונד בפולין "היורשת היחידה של הבונד" וגם הכוח המרכזי בתנועת הפועלים היהודית ובטיפוח היידיש ובתי ספר יהודיים ביידיש.⁹ ערב מלחמת העולם השנייה זכו רשימות הבונד בבחירות לעיריות בפולין לקולותיהם של כ-40% מן הבוחרים היהודים – עדות לכוחה של המפלגה בקרב היהודים.¹⁰ באותה תקופה מנתה מפלגת הבונד בפולין כ-100 אלף חברים, ובשנות השואה הצטרפו חבריה לפעילות המחתרתית של היהודים. הם השתתפו באופן פעיל במרד גטו ורשה, שם הקימו חברי התנועות הסוציאליסטיות, ובהן מארק אדלמן,¹¹ נציג הבונד, את הארגון היהודי הלוחם (אי"ל). אדלמן עצמו ניצל מן התופת, אך מרבית חברי הבונד נספו בשואה.
בשנת תש"ז – 1947 הוקמה הברית העולמית של הבונד, שמרכזה בימינו – בעיר ניו יורק. לתנועה כמה מאות חברים – בארצות הברית, באוסטרליה ובישראל, והיא אינה עוד "גורם בעל ערך בחיים היהודיים".¹²