ערבית-יהודית (ספרות)

ערבית בתעתיק עברי, שהתפתחה בימי הביניים בקרב יהודים בארצות האסלאם, וכללה ספרות מתורגמת בתחומי המדע והפילוסופיה לצד יצירות יהודיות בתחום המקרא וההלכה, דקדוק ורפואה, הגות ומוסר.

< 1 דקות

בעקבות כיבושי האסלאם במאה ה-7 החליפה השפה הערבית בהדרגה את הארמית כלשון הדיבור והכתיבה של היהודים בארצות הכבושות. בערבית-היהודית – ניבים של השפה הערבית שבהם דיברו יהודים, בעיקר בימי הביניים, בארצות דוברות ערבית מבבל ועד מרוקו. ובשפה הערבית-היהודית הם גם כתבו את יצירותיהם – באותיות עבריות, ובתוספת סימנים מיוחדים לאותיות ערביות שאין להן מקבילה בעברית.
מן המאה ה-9 הייתה הערבית לשפת היום יום בקרב היהודים בארצות האסלאם, וחדרה גם אל "הפינות המקודשות ביותר של תרבות ישראל: ההלכה היהודית, פרשנות המקרא ואף הדקדוק העברי" 1, לדוגמה: לתרגום התנ"ך ולפרשנותו של רס"ג,2 וכן לספר המצוות ולפירוש המשנה של רמב"ם.3
בערבית-היהודית נכתבו יצירות בתחום ההגות והמוסר: מורה הנבוכים שכתב רמב"ם, ספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי, חובות הלבבות של ר' בחיי אבן פקודה ועוד. כמו כן נכתבו בערבית-יהודית יצירות בתחום הרפואה והמדעים – ולמעשה כמעט בכל התחומים – פרט לפיוט, שרובו ככולו נכתב בעברית בלבד.
על השאלה, כיצד אימצה תרבות ישראל את השפה הערבית הזרה כלשון התרבותית של יצירותיה, מציעים החוקרים כמה תשובות: התופעה של אימוץ לשון זרה כלשון תרבות לא הייתה חדשה: שבי ציון המירו את הכתב העברי הקדום בכתב האשורי והביאו אתם את הארמית. זאת ועוד: קבוצות שפרשו מן היהדות – ובראשם הקראים – השתמשו בערבית, וכן בערבית באותיות עבריות, והוויכוחים אתם חייבו את השימוש בשפתם.
מניע נוסף לאימוץ הערבית היה השאיפה להביא את התרבות היהודית לכל שכבות העם – "תופעה חדשה בתולדות הרוח בישראל" על רקע הפולמוס עם הקראים והצורך להנחיל את ההלכה הרבנית בקהילות ישראל.4
הערבית-היהודית בימי הביניים התפתחה במקביל בשני אזורים: במזרח – בארץ ישראל, בבל ומצרים – ובמערב" – בספרד וצפון אפריקה. בשפה זו – ערבית בתעתיק עברי – נכתבה ספרות ענפה בשני תחומים עיקריים:
א. תרגומים של יצירות בנושאי מדע, ובעיקר בפילוסופיה, שבזכותם התפתחה ההגות היהודית.
ב. יצירה יהודית מקורית בערבית-יהודית.
עם זאת השפיעו ספרים אלו בזכות תרגומיהם לעברית בידי המתרגמים המפורסמים בני התקופה, ובהם משפחת אבן תיבון, יהודה אלחריזי ואחרים. מרבית הספרות היהודית שנכתבה בערבית ולא נתרגמה לעברית – כמעט ונשכחה כליל ולא הותירה את רישומה על היצירה היהודית – עד שנחשפה בגניזת קהיר. גילוי הגניזה חשף את היקפה הרב של הספרות היהודית בערבית – ואת השפעתה על היהודים דוברי הערבית בכל הדורות.
רבים מניבי הערבית-היהודית החלו להיעלם במאה ה-20, עם הגירתם של רוב יהודי ארצות ערב לישראל, לצרפת, ולארצות אחרות.