"אור הגנוז"
ספרו של מרטין בובר על מנהיגי החסידות, הצדיקים "המלהיבים" בדורות הראשונים. במבוא לספר מוצגים עיקרי החסידות, לפי תפיסתו, וסקירה של מנהיגי החסידות וייחודו של כל אחד מהם.
"אור הגנוז" הוא ספר רחב יריעה שכתב מרדכי מרטין בובר ובו מאות סיפורים ואגדות על ששת הדורות הראשונים בתנועת החסידות מימיו של הבעש"ט, הבעל שם טוב (המאה ה-18), ועד ימי רבי חנוך מאלכסנדר, תלמידו של רבי מנחם מנדל מקוצק (המאה ה-19). הספר ראה אור לראשונה בגרמנית בשנת תרפ"ד – 1924, והמהדורה העברית המורחבת ראתה אור בשנת תש"ז – 1946. 1 בהקדמה למהדורה העברית המורחבת הסביר בובר את מטרתו בכתיבת הספר – "להעלות דיוקנאות הצדיקים ודיוקן חייהם" לפי החומר המצוי בכתב – "בצירוף משהו שבעל פה". דיוקנאות אלו הם, לפי עדותו של בובר, "דברי אגדה ודברי אמת כאחד", והוא ראה את עיקר תפקידו בסרטוט "הקו הסיפורי הטהור" ובתיאור האירועים בצורה ראויה "ובבהירות רבה ככל האפשר". ולכן "עיקר היה אפוא לבחור ולספר מבין האגדות הרבות המסורות… אותן אגדות, שבהן מתבטאות ביטוי מובהק תכונתו ודרכו של צדיק פלוני", "ואז לצרף אותן "לתמונה של חיי איש".2
המבוא לספר מציג את עיקרי החסידות לפי תפיסתו של בובר וכן סקירה של דמויות הצדיקים, מנהיגי החסידות, ותיאור פועלו וייחודו של כל אחד מהם לצד הסברים על הקשרים והיחסים ביניהם. לפי הגדרת בובר, הספר מציג את קורותיהם ואישיותם של "המלהיבים" – הצדיקים, המנהיגים החסידיים; והמספרים בספר הם "הנלהבים" – החסידים. "אור הגנוז" הוא לדעת מחברו "ביטוי ועדות למגע בין צדיקים ובין חסידים" ולחיי הצדיקים המנהיגים עם חסידיהם.3
את הקדמתו למהדורה העברית המורחבת סיים בובר בהצגת המניע "לחיבור המקיף החדש", והוא אווירא (=האויר) דארץ ישראל: "חכמינו אומרים עליו שהוא מחכים. אני קיבלתי ממנו דבר אחר – הכוח להתחיל שוב."4
יש הסבורים כי "אור הגנוז" הוא "שחזור נאמן במידת האפשר" של החסידות באותה תקופה,5 ואילו אחרים טוענים שבובר הציג תמונה "שהתאימה לתפיסת עולמו, אבל לא תאמה תמיד את דמותה הפנימית של החסידות."6