ארון הקודש

ארון הקודש הוא המקום הקדוש ביותר בבית הכנסת: ארון מיוחד ובו ספרי התורה שבהם קוראים בזמן קריאת התורה בשני וחמישי, בשבת, בראש חודש, בחג ועוד. ארון הקודש נקרא על שם ארון הברית שבו נשמרו לוחות הברית ואשר עמד בקודש הקודשים של בית המקדש (וקודם לכן – של המשכן).¹ ארון הקודש נקרא גם תיבה או היכל, ומיקומו ב"כותל המזרח" – בקיר הפונה לירושלים (בבתי כנסת בארץ) או לארץ ישראל (בבתי כנסת בחו"ל).² במשך תקופה ארוכה, ובכלל זה בימי הביניים, היה ארון הקודש תיבה – ארגז מוארך שבתוכו הניחו את ספרי התורה.³ תיבה זו אוחסנה בדרך כלל בחדר נפרד, ובעת קריאת התורה היו מביאים אותה לבית הכנסת. בימינו משולב ארון הקודש בעיצוב הפנים של בית הכנסת ובתכנון קיר המזרח. יש בתי כנסת שבהם ארון הקודש מוצב במפלס הרצפה, ויש שהוא ניצב על במה מוגבהת שמדרגות מובילות אליה.
לארון הקודש יש בדרך כלל שתי דלתות,⁴ והוא מכוסה פרוכת עשויה בד יקר (קטיפה או משי) מעוטר ברקמה. יש הנוהגים להחליף את הפרוכת מדי פעם בפעם ולהשתמש בפרוכת מיוחדת לחגים – בעיקר לימים הנוראים. הפרוכת המכסה את ארון הקודש מפרידה בינו ובין בית הכנסת עצמו, ומסמלת את הפרוכת שהייתה בבית המקדש (וקודם לכן – במשכן) שהבדילה בין הקודש ובין קודש הקודשים (שמות כו 31 – 33). מעל ארון הקודש יש בדרך כלל עיטור של לוחות הברית, ועליהם שתי המילים הראשונות של כל אחד מעשרת הדיברות. משני צדי לוחות הברית – דמויות של אריות,⁵ ולעתים יש מעל הארון קישוטים כגון כתר (כתר תורה). ארון הקודש היה גם אחד הסמלים הנפוצים בעיטור בבתי כנסת בתקופת התלמוד.
בשעת הוצאת ספר התורה מארון הקודש, בימים שמתקיימת בהם קריאת התורה, נוהגים לומר ואף לשיר פסוקים וקטעי קריאה, ובהם הפסוק "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן" (במדבר י 35), על ארון הברית שליווה את בני ישראל במדבר, כמו גם קטע תפילה בארמית מספר הזוהר. גם הכנסת ספר התורה לארון הקודש מלווה בשירת פסוקים ואמירת קטעי תפילה. חלק מן התפילות – דוגמת תפילת נעילה ביום הכיפורים – נאמרות כאשר ארון הקודש פתוח, כסמל להתגלות כבוד ה'.
מאחר שארון הקודש הוא המקום הקדוש ביותר בבית הכנסת, מושבי המתפללים הסמוכים לו נחשבים למכובדים ביותר ושמורים בדרך כלל לראשי הקהילה ונכבדיה. .