בדיקת חמץ
נעשית לפי ההלכה בלילה של ערב פסח בכל המקומות בבית שייתכן שנשאר בהם חמץ. את החמץ שמוצאים שומרים לביעור חמץ למחרת בבוקר.
בדיקת החמץ נעשית לפי ההלכה בלילה של ערב חג הפסח, י"ד בניסן: "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר".1 בדיקת חמץ נעשית בכל אותם מקומות שבדרך כלל מאחסנים בהם חמץ או אוכלים וכן במקומות ששוהים בהם לעתים קרובות, ויש אפשרות שהשאירו בהם חמץ – כגון: מחסן, מקלט, מרפסת או מכונית. אבל – "כל מקום שאין מכניסין בו חמץ – אין צריך בדיקה."2
חז"ל קבעו שיש לבדוק את החמץ דווקא לאור הנר, שהוא ממוקד ומאיר היטב פינות וחרכים. את זמן הבדיקה קבעו ללילה ולא ליום, מכיוון שמרבית האנשים נמצאים בבתיהם בלילה וגם מכיוון שאור הנר יעיל יותר בחשיכה. ובימינו מתירים בדיקה לאור פנס כיס, במקום שקשה או אף מסוכן לבדוק בנר דולק וקיים חשש לשריפה. יש הנוהגים להחביא מראש כמה חתיכות לחם עטופות בנייר כדי שבדיקת החמץ לא תהיה לבטלה.
את החמץ שמוצאים בזמן הבדיקה שומרים עד לביעור חמץ למחרת בבוקר. לפני הבדיקה מברכים,3 ואחרי הבדיקה – מכריזים על ביטול החמץ, בנוסח המקורי (בארמית) או בתרגומו לעברית: "כל חמץ וּשְׂאוֹר (=בצק שיש בו תסיסה או שמרים) שיש ברשותי, שלא ראיתיו ושלא ביערתיו – יתבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ."