בית הלל ובית שמאי

בית הִלֵל ובית שמאי הן שתי שיטות שונות, שתי אסכולות שנוסדו במאה ה-1 לספירה על ידי תלמידיהם של שני תנאים, חכמי המשנה – הִלֵל ושמאי. הִלֵל הקים בירושלים בית מדרש בעל אופי חדשני, שבו יכול כל תלמיד ליצור פרשנות משלו ולחדש חידושים בהלכה. שיטה זו קסמה לתלמידים רבים, והם נהרו לבית המדרש של הלל. שמאי, שהתנגד לשיטתו של הלל ולבית מדרשו, נאלץ לפתוח בית מדרש משלו, וכך התפתחו שתי השיטות – בית הלל ובית שמאי. שיטת בית הלל מייצגת את הגישה הנוטה להקל בהלכה, ואילו גישת בית שמאי – את הגישה המחמירה, או הקפדנית יותר.

נראה שכל אחד משני בתי המדרש עוצב בהתאם לאישיותו ולתכונותיו של מייסדו: בית הלל המשיך את המסורת של הלל הזקן, שהיה סובלני וליברלי, ואילו בית שמאי פעל לפי דרכו הקפדנית והנוקשה של שמאי הזקן. יש הסבורים שההבדלים בין שתי האסכולות – בית הלל ובית שמאי – נעוצים בגישות שונות, כגון: הדגשת הכוונה לשיטת בית שמאי – והדגשת המעשה לשיטת בית הלל,¹ ויש הסבורים כי בית שמאי ייצגו את סדר העדיפויות של בני המעמד העליון, ובית הלל – את המעמד הבינוני והנמוך. יש הסבורים כי שיטת בית שמאי משקפת את ההלכה הקדומה יותר, ואילו שיטת בית הלל מייצגת את הפתיחות לחידושים.² ב- 350 הלכות ועניינים נחלקו בית שמאי ובית הלל, וברוב המקרים נקבעה ההלכה על פי גישת בית הלל, וזאת בהתאם לעיקרון: "אלו ואלו דברי אלוהים חיים – והלכה כבית הלל".³

שיטת בית הלל זכתה להעדפה משום אופיים והגינותם של אנשי בית הלל, שאף חלקו כבוד למתנגדיהם, אנשי בית שמאי.⁴ בית הלל ובית שמאי מייצגים את תרבות הוויכוח שאפיינה את אותה תקופה: למרות המחלוקות הרבות והקשות שררו בין בית הלל לבית שמאי קשרי ידידות ואף קשרי נישואים.⁵ בית הלל ובית שמאי מייצגים במסורת היהודית את המחלוקת הראויה, שלא באה לשם התנצחות וקנטור, וכל מטרתה – להעמיד דברים על דיוקם ועל אמיתותם, ולפיכך היא גם משיגה את מטרתה ומביאה לליבון הדברים ולבירורם: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים – סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים – אין סופה להתקיים. איזו היא מחלקות שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי…"⁶