ברכת הבנים והבנות

הנוהג לברך את הבנים רווח בסיפורי המקרא, וחשיבותה של ברכת אב עולה מסיפור הברכה של יצחק לבניו (בראשית כז): רבקה ייחסה משמעות רבה לברכה שיצחק ביקש להעניק לעשיו לפני מותו, ותכננה מהלך מורכב של מרמה והערמה כדי להבטיח ברכה זו ליעקב. גם יעקב לפני מותו בירך את בניו¹ ובעיקר את נכדיו, אפרים ומנשה, ואף קבע כי הברכה שבירך את נכדיו תשמש את עם ישראל: "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר" (בראשית מח 20).
נוסח ברכת הבנים – "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (בראשית מח 20), וברכת הבנות – "ישימך אלוהים כשרה, רבקה, רחל ולאה". על ברכה זו נוספו הפסוקים המופיעים גם בברכת כוהנים ומסתיימים במילים: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" (במדבר ו 24 – 26). בשעת הברכה מניחים את היד על ראש הבן או הבת, ויש הנוהגים להוסיף על הברכה המסורתית גם ברכה אישית לילדיהם.
במשפחות רבות, ברכת הבנים והבנות היא חלק מטקס ליל שבת, לאחר שחוזרים מן התפילה בבית הכנסת. המנהג לברך את הילדים, צעירים, בוגרים ואף נשואים, הוא ככל הנראה מן המאה ה-17. יש הנוהגים לברך את הבנים ואת הבנות באופן זה רק בליל יום הכיפורים ואף נוהגים להוסיף לברכה קטע תפילה מיוחד, ובו מבקשים שהבן או הבת לא יחטאו, ושיעסקו במצוות ובתורה, ומסיימים בבקשה: "ותיכתב (ותיכתבי) ותיחתם (ותיחתמי) לחיים טובים וארוכים בתוך כל צדיקי (צדיקות) ישראל, אמן."