דרך ארץ
צירוף מלשון חז"ל שמשמעותו הרווחת – התנהגות ראויה בין אדם לחברו, תוך הדגשת הקשר בין דרך ארץ לתורה. הלכות דרך ארץ עוסקות בכבוד הזולת ומחייבות את האדם בכל מעגלי חייו, ובאופן מוקפד ומיוחד - תלמידי חכמים, האמורים לשמש דוגמה.
המושג "דרך ארץ" נזכר לראשונה במקורות חז"ל, ולו כמה משמעויות. המשמעות הרווחת של המושג של המושג – מידות אִישִׁיוֹת והתנהגות ראויה בין אדם לחברו ובחברה. במשמעות זו משמש הביטוי גם בלשון ימינו.1 ואותה הרבו חז"ל לשבח, תוך הדגשת הקשר בינה ובין התורה: "אם אין תורה – אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ – אין תורה."2 הלכות דרך ארץ במקורות חז"ל מדגישות את כבודו של הזולת: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך""4 – ומכאן ההקפדה להקדים שלום לכל אדם,5 לצד הזהירות והענווה באופן הדיבור ובניסוח,6 ובאופן כללי – ההימנעות מניבול פה ומדיבור מגונה: "לעולם יספר אדם בלשון נקייה."7
"דרך ארץ" באה לידי ביטוי בכל המעגלים החברתיים של האדם: במעגל המשפחתי הקרוב – בין בני הזוג ובין בני המשפחה, וכן במעגלים השונים שבין אדם לחברו, שלהם הציעו חז"ל תבחין כללי ועקרוני: "כל שרוח הבריות (=האנשים) נוחה הימנו (=ממנו) – רוח המקום (=ה') נוחה הימנו."8 מעגלים חברתיים אלו כוללים אורחים ומארחים, נימוסי שולחן והכנסת אורחים; את הרב ותלמידיו – ואת כללי ההתנהגות של התלמיד כלפי רבו, ושל הרב – כלפי תלמידיו; את היחס הראוי בין קונה למוכר – ועוד. הקפדה יתירה על הלכות דרך ארץ מוטלת על תלמידי החכמים, האמורים לשמש בחייהם ובהתנהגותם דוגמה לאחרים. ומכאן הדרישה המוסרית של רמב"ם לתלמידי חכמים (ובכלל), להימנע מגרימת צער או צרה לזולת: "ולא ייצר לאדם [אחר] לעולם", ובאופן כללי – להיות "מן הנרדפים – ולא מן הרודפים, מן הנעלבים – ולא מן העולבים (=המעליבים)."9
לנושא זה של דרך ארץ מוקדשות בספרות חז"ל שתי מסכתות קטנות שמאוחרות לתקופת המשנה:10
א. דרך ארץ רבה ובה 11 פרקים העוסקים בענייני עֲרָיוֹת וצניעות, ענווה ויחס של כבוד לזולת,11 יחסים נאותים בין אדם לחברו והתנהגות ראויה בחברה, ובכלל זה בשעת הסעודה12 ובבית המארחים.13
ב. דרך ארץ זוטא, ובה 10 פרקים המציגים כללי התנהגות ומידות ראויות שנועדו לתלמידי חכמים, כגון מידת הענווה14 ונימוסי שולחן.15 מסכת זו מסתיימת בפרק השלום, העוסק בחשיבותו של השלום כערך – במקרא ובדברי חכמים.
נראה שכבר בתקופת התלמוד היה איסוף להלכות דרך ארץ,16 אך שתי המסכתות הן לדעת החוקרים מתקופה מאוחרת יותר, לאחר חתימת התלמוד הבבלי. רוב האמירות בשתי המסכתות "מלוקטות מן התלמוד ואִמְרוֹת אמוראים", אך יש בהן גם מימרות שאינן מופיעןת בתלמוד.17
ובמאה ה-19 קרא רש"ר הירש בגרמניה לשילוב הקודש והחול, לפי העיקרון של "תורה עם דרך ארץ":18 טיפוח חינוך יהודי מסורתי (לימוד תורה) לצד השכלה כללית, והקפדה על אורח חיים דתי תוך השתלבות בחברה המודרנית.