הכותל המערבי

הכותל המערבי אינו כותל של בית המקדש עצמו אלא חלק מן החומה המערבית שהקיפה את הר הבית בסוף תקופת הבית השני. בימיו של הורדוס עמד בית המקדש השני על רחבה מרוצפת ענקית, ששטחה היה 144 אלף מ"ר, ותמכו בה ארבעה כתלים גדולי ממדים, ששימשו קירות תמך לרחבה. הארוך מארבעת הכתלים היה הכותל המערבי, שנבנה לאורך 485 מטר. הכותל המערבי, כמו שאר הכתלים, נבנה מאבני ענק מסותתות: האבנים הגדולות פחות היו במשקל של 2 – 4 טון כל אבן; אבנים רבות שקלו 10 טון ויותר, והיו ביניהן כאלה שמשקלן הגיע ל-50 ואף ל-100 טון.¹ בתקופת הבית השני ניצב הכותל המערבי בתוך החלק המיושב של ירושלים. לאורכו של הכותל המערבי היה רחוב סלול ומרוצף ברוחב של 10 מטר עם חנויות משני צדדיו. אזור הכותל המערבי היה אפוא המרכז המסחרי החשוב של ירושלים, והוא נקרא "השוק התחתון". הכותל המערבי נשאר שריד כמעט יחיד מן החומה – ומכל המתחם של בית המקדש השני.² ובמדרש מסופר כי ה' נשבע לכותל המערבי של המקדש "שאינו חרב לעולם".⁴  

החל במאה ה-13, עם חידוש היישוב היהודי בירושלים ופעולתו של רמב"ן לשיקום העיר,³ חיפשו היהודים אתר תפילה קרוב להר הבית, ובחרו בכותל המערבי, שהיה מרשים באבניו הגדולות ובגובהו, ומאז היה הכותל המערבי לאתר תפילה. בראשית המאה ה-16 חל שינוי במעמדו של הכותל המערבי, והוא זכה להכרה כמקום קדוש: הסולטן העות'מאני סולמיאן המפואר הקצה ליהודים לאורך הכותל המערבי קטע מיוחד (כ-28 מטר אורכו) כרחבת תפילה. צורתה וגודלה של הרחבה נשמרו עד למלחמת העצמאות – ולמעשה עד כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים בשנת תשכ"ז – 1967. מאז ימי הביניים נהגו יהודים לבוא אל הכותל, להתפלל ליד אבניו ולשפוך את לבם ואת דמעותיהם בתחינות, ומכאן שמו בלועזית – כותל הדמעות או כותל הקינות.⁵ בסדקים שבין אבני הכותל נהגו – ונוהגים גם בימינו – להכניס פתקים ובהם בקשות אישיות לבריאות, לפרנסה, להצלחה ועוד. ובני ירושלים נהגו טרם צאתם לחו"ל לתקוע מסמר בין האבנים – סגולה לברכה ולהצלחה.⁶

הכותל המערבי של ימינו כולל נדבכים קדומים מימי הבית השני, אך גם נדבכים שנוספו בתקופות מאוחרות יותר, והעליונים שבהם, שאבניהם קטנות יחסית, הם תוספת מן המאה ה-19, שנוספו ביוזמתו של משה מונטיפיורי.⁷  

אחרי מלחמת ששת הימים הוחלט להרחיב את רחבת הכותל. שכונת המוגרבים הדלה שליד הכותל נהרסה, ותושביה פונו. אורכו של הכותל הוכפל (60 מטר), שכבות שהיו מתחת לפני האדמה נחשפו, רחבת הכותל המורחבת רוצפה ושופצה, והיא משמשת היום גם לתפילות וגם לאירועים ולטקסים ממלכתיים, ובכלל זה טקס פתיחת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.⁸
שחרורו של הכותל המערבי במלחמת ששת הימים עורר תגובות של התפעמות וכיסופים: "העם כולו עמד נפעם, ורבים אף בכו כששמעו את הבשורה על כיבוש העיר העתיקה. הנוער… קל וחומר החיילים, אינם נוטים לסנטימנטליות… אולם מאמץ הלחימה, החרדה שקדמה לה תחושת הישועה, והנגיעה היישר לתוך לבה של ההיסטוריה היהודית – הבקיעו את קליפת… הנוקשות ועוררו מעיינות של רגש… הצנחנים שכבשו את הכותל עמדו נשענים עליו ובכו… זוהי תופעה נדירה, שספק אם יש רבות כמותה בתולדות העמים."⁹
המשורר חיים חפר בשירו "הצנחנים בוכים" תיאר את המפגש הייחודי והמרטיט של הצנחנים הצעירים עם הכותל העתיק. הבית הראשון בשיר הוא סקירה תמציתית ופיוטית של הכותל בהיסטוריה היהודית:¹⁰

הכותל הזה שמע הרבה תפילות,
הכותל הזה ראה הרבה חומות נופלות
הכותל הזה חש ידי נשים מקוננות
ופתקאות הנתחבות בין אבניו,
הכותל הזה ראה את רבי יהודה הלוי נרמס לפניו.
הכותל הזה ראה קיסרים קמים ונמחים,
אך הכותל הזה לא ראה צנחנים בוכים.

קישורים

השיר המלא – באתר מטח

סיור וירטואלי בכותל המערבי ובמנהרות הכותל, סרטי אנימציה על אופן הבנייה של כותלי הר הבית ואוסף תמונות של הכותל מן המאה -18 ועד ימינו – באתר הכותל