השגחה

המילה "השגחה" אינה מופיעה במקרא, אך התנ"ך בכללו הוא עדות להשגחה אלוהית על היקום - הבאה לידי ביטוי בחוקי הטבע שברא - לצד השגחה על כל ברואיו, החי והאדם. במסורת היהודית, ובכלל זה בתפיסת התחייה הלאומית, קיים רעיון ההשגחה העליונה הפרטיקולרי על עם ישראל.

< 1 דקות

השגחה - במקרא

המילה "השגחה" אינה מופיעה במקרא, והפועל להשגיח במשמעו זה מופיע בכל ספרי התנ"ך פעם אחת בלבד: "מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" (תהלים לג 14).1 אך האמונה בהשגחה אלוהית "מתמדת ונצחית" טבועה ביסודה של תפיסת האל במקרא.2

רעיון ההשגחה עובר כחוט השני בכל ספרי התנ"ך ונובע מן האמונה בה' כאלוהי העולם ובוראו, יוצר השמים והארץ, הצומח, החי – והאדם. "בעצם ניתן לומר שכל המקרא הוא תעודה להשגחה האלוהית, אם לצד הכלל ואם לצד הפרט".3 לפי התפיסה המקראית, השגחתו של האל היא גם פרטית – על כל אדם ואדם (ובכלל זה אדם הראשון, הבל וקין, נח ובניו), וגם כללית – על כלל בני האדם והעמים: "מִשָּׁמַיִם הִבִּיט ה' רָאָה אֶת כָּל בְּנֵי הָאָדָם. מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" (תהלים לג 12 – 14).

האל דואג לצרכים היומיומיים של כל ברואיו, ואף מספק להם את מזונם: "…וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן" (תהלים קמה 15 – 16). ההשגחה במקרא היא הפיקוח האלוהי, הבא לידי ביטוי בהתבוננות האל, המשגיח "מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ" על כל יושבי הארץ, ועיניו "פְּקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם" (ירמיהו לב 19).4

ספר תהלים מדגיש את השגחתו הפרטית של האל על האדם היחיד באשר הוא: "ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר… נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק… גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי…" (תהלים כג 1 – 4). ה' משגיח ומתבונן, רואה את מצוקתו של היחיד הסובל ודואג להצלתו: "זֶה עָנִי קָרָא וַה' שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָיו הוֹשִׁיעוֹ" (תהלים לג 7); "מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ" (תהלים לה 10).
השגחתו הכללית של האל בעולם באה לידי ביטוי גם בחוקי הטבע, שאותם יצר ואת סדריהם קבע: "נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה, רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו…" (ירמיהו לא 34). מאחר שהאל הוא שיצר את היקום וחוקיו – הוא יכול ברצותו גם לשנותם ולהפר סדרי טבע: "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר" (תהלים קיד 3).5
בספרי המקרא יש הבחנה בין מעשה או התרחשות מקריים ובין התרחשויות המכוונות על ידי ההשגחה האלוהית.6 ועם זאת יש במקרא אירועים הנראים כיד המקרה – אך הם פרי ההשגחה, לדוגמה: על רות המואבייה מסופר כי הגיעה ללקט בשדה של בועז במקרה (רות ב 3) – אך בהמשך מציין הפסוק את הקשר של בועז למשפחתה של נעמי ("לְבֹעַז אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ") ובכך רומז ליד ההשגחה בהכוונת רות דווקא לשדה בועז.
כחלק מן ההשגחה הכללית מדגיש המקרא (בעיקר בספרי התורה והנביאים) את השגחת ה' על עם ישראל – העם הנבחר:7 "ה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ" (דברים לא 8).8 השגחת האל על האבות – אברהם, יצחק ויעקב – ועל בני ישראל נועדה לתכלית שקבע האל: יצירתו של עם נבחר, שונה ונבדל מכול העמים. השגחת ה' על עמו ישראל באה לידי ביטוי בכל קורותיו של עם ישראל, כפי שהם מתוארים במקרא – מיציאת מצרים ואילך: ה' הנהיג והדריך את עם ישראל (ומנהיגיו), והנחה אותם ללכת בדרכיו ולקיים את תורתו, אך לעתים גם הסתיר את השגחתו מהם.9 בתוך העם הנבחר – יש השגחה מיוחדת על יראי ה', המצייתים להדרכת ה' ולחוקותיו: "הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" (תהלים לג 18).10 והשגחה מיוחדת גם על ארץ ישראל – "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים יא 12). ההשגחה האלוהית במקרא כוללת גם שכר ועונש – "לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו" (ירמיהו לב 19), אך עיקרה – שמירה על כל אותם הראויים להשגחה11 – "לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו" (דברים ז 9).

השגחה - במקורות חז"ל

במקורות חז"ל לא נזכר המושג השגחה, "וחז"ל לא יצרו מונח דומה", אבל הם מצאו את רעיון ההשגחה גם בתורה, גם בספרי הנביאים וגם בכתובים, "והם הרבו להתבונן בדרכיה, לעמוד על טיבה ולתהות על משמעותה".12

בתפיסת חז"ל יש לרעיון ההשגחה שתי פנים – שתי משמעויות:

  1. הנהגת העולם בידי אלוהים, שלטונו בטבע וביקום וסיפוק צורכיהם של כל בני האדם. לפי תפיסת חז"ל, השגחה זו "כוללת את כל הנמצאים, גם את הרשעים ו[גם] את אומות העולם עובדי עבודה זרה".13 יתר על כן: לפי חז"ל, השגחה זו כוללת לא רק את כל בני האדם באשר הם אלא את כלל היצורים בעולם: "יושב הקדוש ברוך הוא וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים".14
  2. התבוננותו של אלוהים בדרכי בני האדם ובכל מעשיהם, "כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ וְכָל צְעָדָיו יִרְאֶה" (איוב לד 12), והוא רואה את כל הנעשה בעולמו ובכלל זה – בחדרי חדרים: "אפילו שיחה קלה שאדם מסיח עם אשתו".15

שתי משמעויות אלה של מושג ההשגחה מעוררות כמה שאלות, ובהן שאלת הקשר בין דאגת האל לסיפוק צורכיהם של בני האדם – ובין השגחתו על מעשיהם (הטובים והרעים), וההשפעה האפשרית של מעשי האדם, הגוררים שכר או עונש, על תהליכי ההשגחה.
אמרתו של רבי עקיבא – "הכול צפוי והרשות נתונה"16 – מציגה בתמציתיות עמדה הגורסת כי האל משגיח ורואה הכול – "דע מה למעלה ממך – עין רואה":17 האל מתבונן במעשי בני האדם בזמן התרחשותם, ועם זאת – "הרשות נתונה", והבחירה החופשית היא בידי האדם, האחראי למעשיו ועתיד לתת עליהם דין וחשבון לפני האל.

אמרה זו היא ביטוי לאמונה בחופש הבחירה של האדם "ובאחריותו המוחלטת למעשיו".18 ונראה שאמרתו של רבי עקיבא אינה דעת יחיד, אלא "גיבושה האחרון של שיטה מקובלת על דורות של חכמים", והיא אינה באה להציג (או ליישב) את הסתירה שבין הידיעה מראש של האל ובין עיקרון הבחירה החופשית – אלא להדגיש את חופש הבחירה של האדם.

חז"ל לא הציעו כלל פתרון לבעיה; הם האמינו "בשני העיקרים – גם בהשגחה וגם בחופש הבחירה"19 ו"לא נרתעו מפני הסתירה" מאחר שלא ביקשו למצוא "פתרון עיוני חלק", אלא שאפו למיצוי "כל כוחותיו" של האדם: גם זה הטמון בתודעת החירות והרצון לעשות את הטוב, וגם זה של הרגשת אפסות האדם והתלות המוחלטת בהשגחה העליונה".
ההשגחה מכבדת את חירותו ובחירתו של האדם, ומשאירה בידיו את חלקו בעיצוב המציאות: "ההשגחה היא שיתוף פעולה מופלא בין אלוהים לאדם החופשי – שיתוף שהבנתו נמנעת מאתנו…"20

השגחה - בהגותו של רמב"ם

המושג "השגחה" הופיע בהגות היהודית של ימי הביניים בהשפעת הפילוסופיה היוונית והערבית, והוא תרגום לעברית של המושג הערבי "ענאיה", שפירושו המילולי – הנהגה – הנהגת העולם.21 המושג השגחה במובן זה הוא כנראה חידוש לשוני של שמואל אבן תיבון. במושג זה ובמשמעותו עסק רמב"ם בספרו הפילוסופי "מורה הנבוכים" (חלק שלישי, פרקים טז-כד).22
לפי רמב"ם, ההשגחה הפרטית חלה רק על בני האדם: "כי ההשגחה האלוהית בזה העולם… [היא] באישי (=בפרטי) [מ]מין האדם בלבד", ואילו שאר היצורים והצמחים – זוכים רק להשגחה כללית, הדואגת לקיומם ולהישרדותם של המינים השונים.23

כל מה שנאמר במקרא ובמקורות חז"ל על סיפוק צורכיהם ומזונם של בעלי החיים – נוגע להשגחה כללית על קיומם. אך כל מה שקורה לפרט זה או אחר מביניהם נקבע לפי המקריות שבטבע: "איני סבור כלל כי העלה הזה נשר בהשגחה בו [לפי רצון ההשגחה], ולא שהעכביש הזה טרף את הזבוב הזה בגזירת ה'… ולא שהדג הזה, כאשר קלט את התולעת הזו מעל פני המים, עשה זה ברצון אלוהי… אלא כל זה לדעתי על פי המקרה המוחלט כמו שסובר אריסטו".24
ההשגחה הפרטית חלה על כל אדם ואדם – אך לא באופן שוויוני: "לא תהיה ההשגחה האלוהית באישי (=ביחידים מתוך) כל מין האדם באופן שווה, אלא יהיו להם יתרונות זה על זה בהשגחה כיתרונות שלמותם האנושית", כלומר: ההשגחה חלה על האדם בהתאם לשלמותו השכלית – "כפי השלמות והחיסרון, כלומר: קרבתם לפני ה' או ריחוקם". מכאן שהשגחת ה' על הנביאים "גדולה יותר – וכפי מעלותיהם בנבואה", ובהתאם לכך "תהיה השגחתו בחסידים ובצדיקים" בהתאם למעלתם – "כפי חסידותם וצדקתם".25

השגחה, תחייה לאומית ושואה

במאה ה-19, עם ראשית התחייה הלאומית, חזר ועלה רעיון ההשגחה בהגותם של משכילים יהודים. הלאומיות היהודית "השיבה על כנם את מושגי ההשגחה העליונה בהעתיקה את הדגש מרווחת הפרט היהודי, כפי שגרסה בראשית דרכה של תנועת האמנציפציה, לגורל המשותף של העם היהודי. הציונות… על אף היותה חילונית וגשמית בגישתה… נתנה דחיפה לרעיונות בדבר התערבות ההשגחה העליונה. בישראל החדשה נשמעו דיבורים על הגורל היהודי המיוחד, במיוחד בזמנים של סכנה ואי הצלחה בגיוס תמיכתם והבנתם של לא-יהודים."26 הישרדותו של העם היהודי הייתה "סימן לקיומה של השגחה עליונה" – הן בעיני היהודים והן בעיני הנוצרים.
לאחר השואה עלתה הטענה "כי יקשה, בייחוד ליהודים, להתמיד באמונה בהשגחה העליונה".27 השואה גרמה לשבר עמוק ולערעור על האמונה בהשגחה: "הזעזוע של השואה מאיים על תמונת עולם דתית של אֵל שעיניו משוטטת בכול, ריבון העולם הנוכח בו ומתערב בתולדותיו."28 לצד ההסבר של חטא ועונש, הרווח בעיקר בחוגים חרדיים ומעוגן בדפוסי חשיבה מסורתיים,29 יש הסבורים כי "השואה היא אתגר… לאמונה היהודית, אולם זהו אתגר שלילי במלוא מובן המילה, בלא אור ובלא הקלה. לאחר אושוויץ נתערער הכול, ואין עוד ביטחון בשום דבר".30
גישה אחרת מייחסת את השואה לתקופה של הסתר פנים31 במשמעות המודרנית של המושג. ויש הסבורים שאין הסבר או משמעות דתיים לשואה: "המחשבה ההגיונית והמחשבה היהודית נעצרות, ואין להן מוצא אחֵר אלא התימהון".32
תגובות פילוסופיות ותיאולוגיות של יהודים על השואה – מאמר מקוון מתוך: ישראל גוטמן (עורך), האנציקלופדיה של השואה, הוצאת יד ושם וספריית הפועלים, תש"ן – 1990, באתר מטח