התפילה בקהילות לא אורתודוקסיות

ראשיתה של התפילה הלא אורתודוקסית – בעת החדשה, במהלך מהפכני של תנועת הרפורמה שכלל שינויים מהותיים בתפילה: בנוסח התפילה ובתכניה וכן במבנה בית הכנסת ובעיצובו. תחילה נועדו שינויים אלו להפוך את התפילה לחוויה דתית המעוררת "אווירה של כבוד ודרך ארץ" ומעניקה למתפללים "התעלות רוחנית".¹ מטרה אחרת שנקבעה כעבור זמן הייתה קשורה לרעיונות הומניסטיים ולעקרון השוויון בין בני האדם – בין גבר לאישה ובין ישראל לעמים – שבא לידי ביטוי בשינויים בנוסח התפילה ותכניה כמו גם בסדרי התפילה.²
חלק מהשינויים שנעשו בקהילת הרפורמיות נקלטו גם בכלל הקהילות כמו השמטת הפיוטים מהתפילה ומעבר לדרשה בשפת המקום ולא בעברית.
מרבית השינויים שנעשו בראשית ימיה של תנועת הרפורמה נוהגים גם בימינו בהרבה מן הקהילות של היהדות המתקדמת (הרפורמית) והיהדות המסורתית (הקונסרבטיבית), ובהם: תפילה בשפת המדינה – לצד תפילות בעברית; קיצור נוסח התפילה המסורתי כדי למנוע אריכות של התפילה והטרחת קהל המתפללים, כגון הפיוטים; לצד השמטת חלקים שלדעת מנהיגי הקהילות היו בעייתיים, לדוגמה: השמטת בקשות לבנייתו מחדש של בית המקדש ולחידוש עבודת הקרבנות; אזכור מועט של המרכיב המיסטי בתפילה – כגון מלאכים. שינויים אחרים נועדו לבטל את חוסר השוויון בין גברים לנשים בנוסח התפילה ואת ההבדלים בין ישראל לעמים, והחלפתם בתכנים בעלי משמעות אוניברסלית המעוגנים בעקרון השוויון בין כל בני האדם.³

בקהילות לא אורתודוקסיות, יש פתיחות גדולה יותר לשינוי נוסח התפילה ותכניה מעת לעת, תוך התאמתם לרוח התקופה ועל פי רצון הקהילה. וכך קיימים בימינו נוסחי תפילות שונים בקהילות אלו, המתעדכנים מדי פעם בפעם ומלווים בשירה ובנגינה המשלבות שירים מודרניים כחלק מהתפילה.