"ואהבת לרעך כמוך" – כלל גדול בתורה
עיקרון הלכתי המבוסס על השוויון בין בני האדם, וממנו נגזרות מצוות וחובות של האדם כלפי זולתו.
הציווי "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מופיע בספר ויקרא (יט 18) בפרק הגדוש במצוות וחוקים הנוגעים למכלול תחומי החיים וליחסים שבין אדם לחברו.1 בפרק זה מופיעה הדרישה "הגדולה שבדרישות שבין אדם לחברו": "ואהבת לרעך כמוך".2
ציווי זה – שהוא כללי בניסוחו – מקביל לעקרון שקבע הלל הזקן על דרך השלילה: "מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך" והגדיר אותו כ"כל התורה כולה".3 ואילו רבי עקיבא קבע: "זה כלל (=עיקרון) גדול בתורה" .4
לפי שתי גישות אלו – של הלל הזקן ושל ר' עקיבא – "ואהבת לרעך כמוך" אינו ציווי הנוגע ליחס הרגשי של האדם כלפי זולתו, אלא הוא עיקרון הלכתי שממנו נגזרות מצוות וחובות של האדם כלפי זולתו – עיקרון לקביעת "נורמות חדשות".5 הציווי "ואהבת לרעך כמוך" על פי פשוטו מבוסס על השוויון בין בני האדם, והוא מודד את היחס לזולת לפי אהבת האדם את עצמו – "כמוך".6
אך פרשנות זו עלולה לשמש פתח גם ליחס הפוך – לאדישות ולהתנכרות: אדם שאדיש למצבו שלו עלול לפרש ציווי זה כהיתר לאדישות כלפי זולתו. ועל רקע זה יש להבין את קביעתו של בן עזאי, שחלק על דברי חברו, רבי עקיבא, וקבע שיש "כלל גדול מזה" בתורה, והוא: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ" (בראשית ה 1). לפי תפיסתו של בן עזאי, יש לכבד את הזולת לא מכיוון שהוא כמוני ושווה לי – אלא בשל עיקרון נעלה יותר: מכיוון שכל אדם נברא בצלם אלוהים.
"ואהבת לרעך כמוך" היה, כאמור, אבן יסוד של המוסר בהלכה – עיקרון שממנו נגזרו נורמות הלכתיות. גישה זו באה לידי ביטוי במוסר לפי תפיסת רמב"ם ובפסיקתו ההלכתית: "אלו הפעולות כולם (=מצוות ביקור חולים, ניחום אבלים, קבורת מתים) והדומים להם נכנסות תחת מצווה אחת מכל המצוות הכתובות בתורה בביאור והוא…'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹך'."7