חג הפסח

מבוא

חג הפסח הוא הראשון משלושת החגים הנזכרים בתורה ונקראים "שלוש רְגָלִים" – פסח, שבועות וסוכות.¹ שמו של החג בתורה – חג המצות, והוא נקרא גם חג האביב וחג החירות, וגם – זמן חירותנו.² שניים משמות החג – חג המצות, חג החירות – כמו גם טקס ליל הסדר וקריאת ההגדה מציינים את המשמעות ההיסטורית והלאומית של החג – יציאת מצרים והשחרור משעבוד לגאולה.

לפיכך פותחים את קריאת ההגדה בקריאה: "השנה כאן – לשנה הבאה בארץ ישראל, השנה עבדים – לשנה הבאה בני חורין".³ לחג הפסח יש גם משמעות חקלאית – חג האביב, שבו קוצרים את התבואה הראשונה, את קציר העומר.⁴

פתיחתו ושיאו של חג הפסח – בטקס ליל הסדר, שבו סעודה חגיגית⁵ ושתיית יין, שולחן סדר עם מצות וקערת פסח, וקריאה בהגדה תוך הֲסִבָּה על כרים.⁶ חג הפסח נמשך שבעה ימים: היום הראשון והאחרון הם ימי חג, והימים שביניהם – ימי חול המועד. מעמדו של החג בזיכרון ההיסטורי העניק לחודש ניסן צביון חגיגי.⁷

מעט יוצרים: קטע מתוך ההגדה של פסח המסביר את שלושת עיקרי החג.

"רבן גמליאל אומר:
כל [מי] שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח –
לא יצא ידי חובתו (=החובה להגיד ולהסביר את עיקרי חג הפסח),
ואלו הן: פסח, מצה ומרור.

פסח (=זבח פסח), שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש קיים – על שום מה?
על שום שֶׁפָּסַח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו במצרים, שנאמר:
"ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פָּסַח על בתי בני ישראל במצרים בְּנָגְפּוֹ את מצרים
ואת בתינו הציל, וייקוד העם וישתחוו".

מצה זו שאנו אוכלים – על שום מה?
על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ,
עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, וגאלם, שנאמר:
"ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות – כי לא חָמֵץ,
כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צֵידָה לא עשו להם".

מרור זה שאנו אוכלים על שום מה?
על שום שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר:
"וימררו את חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה,
את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך".*

* שלושת הציטוטים מן ההגדה המופיעים בקטע זה מקורם בספר שמות: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח…" (יב 27), "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק…" (יב 39), "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם…" (א 14).

זבח פסח וחג הפסח

השם פסח מופיע בתיאור הפסח הראשון שנצטוו בני ישראל לחגוג לראשונה בלילה שבו יצאו ממצרים: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ: מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם. וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לה'" (שמות יב 11). המילה "פסח" בפסוק זה לא מתכוונת לחג הפסח, אלא לזבח הפסח – לַכֶּבֶשׂ שאותו זבחו ואכלו בני ישראל בלילה שלפני יציאת מצרים, ואשר היה לימים קרבן פסח. הפסוקים עצמם מסבירים שם זה כהתייחסות כל כך שבליל יציאת מצרים, בזמן מכת בכורות, ה' פָּסַח, דילג, על בתי בני ישראל – ובְכוֹרֵיהֶם לא מתו: "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל…" (שמות יב 27).

כבר בתקופה שבית המקדש היה קיים לא יכלו כל תושבי הארץ לעלות לירושלים ולהקריב את קרבן הפסח. אלו נהגו ככל הנראה לאכול בביתם סעודה רגילה ולקוות שיוכלו להגיע לירושלים לפסח שני. ובתקופה שאחרי חורבן בית המקדש השני היו שנהגו לאכול בליל הפסח "גדי מקולס" – גדי צלוי – כתחליף לקרבן הפסח,⁸ ומנהג זה בא לידי ביטוי באחת מארבע הקושיות, הנזכרת במשנה אך אינה מופיעה בנוסח ההגדה: "שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה – כולו צלי".⁹

פסח וחג המצות

חג הפסח נמשך שבעה ימים (טו-כא בניסן), ובהם שישה ימי חול המועד. בתורה נזכרים שני מועדים: פסח – וחג המצות.¹⁰ בניגוד למקובל בלשון ימינו, פסח הנזכר במקרא אינו חג המצות: הפסח המקראי נחוג בערב ובליל החג הראשון (הוא ליל הסדר של ימינו), ושבעת ימי החג שאחריו הם "חג המצות".¹¹ במשנה החג כולו כבר מכונה "פסח".

חג המצות קשור ליציאת מצרים: בני ישראל נאלצו לצאת בלילה בחיפזון, ולפיכך הבצק שהכינו לא הספיק להחמיץ, והם הספיקו לאפות רק מצות. חג המצות כולל שתי מצוות עיקריות: איסור החזקת חמץ ואכילתו, וממנו חובת ביעור חמץ וחובת אכילת מצה: "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ" (שמות יב 16).

אבל לפי קביעת חז"ל, חובה זו חלה על ליל החג הראשון בלבד, הוא ליל הסדר.¹² המצה מייצגת את ניגודו של החמץ: עיסה שיכולה להחמיץ – אך הכינו אותה כך שלא תחמיץ. לפי ההלכה, מצה עשויה מאחד מחמשת מיני הדגן¹³ ועיקר מהותה – "לֶחֶם עֹנִי" (דברים טז 3): "לחם" הוא מאכל אפוי (לא מבושל ולא מטוגן), "עוני" משמעו – של עניים. לפיכך נקבע שאין לאפות מצה מבצק המכיל יין ושמן – שנחשבו מוצרים השמורים לעשירים.¹⁴ אפיית המצה צריכה להיעשות באופן שלא יביא את הבצק לידי החמצה, ולשם כך יש הקפדה על כל שלבי ההכנה – טחינת התבואה, לישת הבצק, שימוש במים בטמפרטורה מתאימה¹⁵ ומשך האפייה. יש המקדימים את ההקפדה לשלב הקציר – שמירת התבואה שנקצרה מכל מגע שהוא עם מים, ומצה מוקפדת זו נקראת: מצה שמורה. כדי שהמצה של ליל הסדר תיאכל בתיאבון, פסקו שאין לאכול מצה בערב פסח במשך כל היום – עד לסעודת ליל הסדר. ויש הנוהגים לצום בערב פסח כדי לאכול מצה לתיאבון בסעודת החג.¹⁶

חג הפסח - חג האביב

נוסף על המשמעות הלאומית וההיסטורית, יש לחג הפסח בתורה גם משמעות חקלאית של חג טבע: החג חל בחודש ניסן, "חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (דברים טז 1), שהוא גם חודש הפריחה והלבלוב, ובו מתחיל קציר התבואה הראשון – קציר העומר. הצירוף "חג האביב" אינו מופיע בתורה והוא התחדש בעת החדשה. "חֹדֶשׁ הָאָבִיב" מופיע בתורה כתיאור זמן לחג ואינו מוצע כהסבר לקיום החג. מדרש אגדה של חז"ל מציע מסביר את הקשר שבין יציאת מצרים ובין חודש האביב, שהוא – ורק הוא – כשר ומתאים לצאת בו לדרך "לא חמה (=שמש) קָשָׁה ולא צינה קשה". ולכן בחר ה' להוציא את עם ישראל ממצרים דווקא בחודש זה, "לא בתמוז – מפני השרב, ולא בטבת – מפני הצינה". ¹⁷

הכשרת כלים לפסח

החובה להישמר מכל חשש חמץ בחג הפסח נוגעת גם לכלי אוכל ובישול. לפי ההלכה, כלים שמשתמשים בהם בכל ימות השנה מעבירים טעם של חמץ לאוכל שימצא בהם ולפיכך אינם כשרים לפסח, מכאן המנהג להחזיק מערכת מיוחדת של כלים לפסח, ובכלל זה סירים, צלחות וקערות, סכו"ם, כוסות ועוד – ואפילו כיריים מיוחדות לפסח. עם זאת, יש אפשרות להשתמש בחלק מן הכלים הרגילים גם בחג הפסח, בתנאי שיכשרו באחת משתי הדרכים: באמצעות הגעלה¹⁸ במים רותחים, כגון – סכו"ם עשוי מתכת (ללא חלקי עץ או פלסטיק), גביעי יין מכסף – או באמצעות ליבון באש.¹⁹ בימים שלפני חג פסח, ובעיקר בערב פסח, עומדים לרשות הציבור ברחבי הארץ מוקדים של הגעלת כלים, ובהם דוודים גדולים מלאים מים רותחים, שכל אחד יכול לטבול בהם את הכלים המתאימים להגעלה ולהכשירם לפסח.

ליל הסדר: לספר ביציאת מצרים

חג הפסח כולו, ובמיוחד טקס ליל הסדר וקריאת ההגדה, נועדו להדגיש את האירוע המכונן של ראשית האומה – יציאת מצרים – שהתרחש בלילה: "כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" (דברים טז 1), וכך גם טקס ליל הסדר וקריאת ההגדה מתקיימים בלילה. תיאור החג במקורות מתקופת הבית השני מלמד כי אכילת קרבן הפסח בירושלים נעשתה במסגרת המשפחה המורחבת, וכמו בימינו – הייתה הסעודה מלווה בשתיית יין (אך בלי להזכיר את ארבע הכוסות), באכילת מצה, מרור וחרוסת ובקריאת הַלֵל. ועם זאת, החובה לספר ביציאת מצרים, שהיא מן התורה, אינה נזכרת במקורות אלו – "אין רמז לכך שנהגו לספר או ללמוד או לדרוש ביציאת מצרים"; ונראה כי החובה לספר ביציאת מצרים מקורה בתקופה שאחרי חורבן בית המקדש השני, והיא באה לידי ביטוי בהגדה של פסח.²⁰ החובה לספר ביציאת מצרים בליל הסדר ולקרוא פרקי הַלֵל ותודה על הגאולה נועדו ליצור אווירה שבה כל אחד מן המסובים חש כאילו השתתף באירוע עצמו, בבחינת "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". גם ההֲסִבָּה בליל הסדר היא ביטוי לרעיון זה: "חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים… לפיכך כשסועד אדם בלילה זה, צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות". ההֲסִבָּה בזמן סעודת ליל הסדר היא אפוא ביטוי לשחרור מעבדות לחירות.²¹
בקרב מקצת קהילות ישראל נהגו המסובים לשבת ליד שולחן הסדר ומקלות בידיהם, ויש שנהגו לאכול בשר צלוי בחיפזון רב כשהם יושבים על הרצפה, כדי לשחזר את הפסח הראשון של יציאת מצרים.²²

השירה בליל הסדר

השירה בחג פסח נזכרת כבר במקרא, אך רק כחלק מהקרבת קרבן הפסח בימי יאשיהו המלך.²³ מאות שנים לאחר מכן קבעו חז"ל, לצד החובה לספר ביציאת מצרים (שהיא מן התורה), את החובה לומר שירה בליל הסדר – לקרוא ולזמר פרקי הלל. מסתבר שחז"ל קבעו מסורת שכבר נהגה בתקופת הבית השני, כשהיו קוראים ושרים פרקי הַלֵל תוך כדי אכילת קרבן הפסח.²⁴ לפי מדרשי אגדה, לא רק המסובים לסדר שרים בלילה זה, אלא גם "עליונים אומרים שירה" ו"אוצרות טללים נפתחים".²⁵
ובאחד מן הספרים החיצוניים, ספר חכמת שלמה, יש תיאור של בני ישראל שחגגו את הפסח הראשון – פסח מצרים – כמצוות ה' בזבח פסח וגם "שרו הַלֵל לראשונה".²⁶ במשנה נזכרים שני מזמורי הַלֵל שהיו אומרים בליל הפסח (תהלים קיג-קיד).²⁷ במהלך הדורות נוספו לשירת ליל הסדר עוד מזמורי הַלֵל, וכך כוללת ההגדה שישה מזמורי תהלים, שהם הַלֵל השלם, לצד פיוטים מתקופות שונות. נראה שפיוטים אלו לא נכנסו להגדה של פסח לפני המאות 12 – 13, ותהליך שילובם בהגדה היה הדרגתי, עד סוף המאה ה-16.
הפיוטים מסודרים בסוף ההגדה, ובהם: "חסל סידור פסח", שאותו כתב יוסף טוב עלם (בונפיל) באשכנז במאה ה-11, ובהגדה הוסיפו לו את הסיום: "לשנה הבאה בירושלים", או בנוסח ששרים בישראל – "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". פיוט קדום מארץ ישראל – "אז רוב נסים הפלאת" – נכתב בידי הפייטן יניי, והבית המסיים את הפיוט הולחן והיה לשיר: "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה". עוד פיוט ארץ ישראלי עתיק – "אומץ גבורתך" – נכתב בידי הפייטן הארץ ישראלי אלעזר הקליר, והשורה החוזרת בו היא: "ואמרתם זבח פסח". שני הפיוטים החותמים את ההגדה ואת ליל הסדר – "אחד מי יודע" ו"חד גדיא" – הם האחרונים שנוספו להגדה,²⁸ כנראה בסוף המאה ה-16.

קערת הפסח

בחג הפסח, בטקס ליל הסדר, יש לקערת הפסח מקום מרכזי על השולחן עצמו – ובזמן קריאת ההגדה. קערת הסדר כוללת את מיני המזונות שאוכלים במהלך הטקס, תוך כדי הקריאה בהגדה:²⁹ זרוע – חתיכת בשר צלוי; ביצה שלוקה; כרפס (ירק או תפוח אדמה); מרור (עלה חסה); חרוסת; חזרת. במשפחות רבות נוהגים שהקערה עצמה כוללת כמויות קטנות וסמליות של המזונות הללו בלבד, בעוד המזון עצמו מוגש למסובים בהתאם להתקדמות בסדר.

קערת הסדר מסמלת גם את תקופת השעבוד במצרים – וגם את החירות שבעקבות יציאת מצרים: את תקופת השעבוד של בני ישראל במצרים, שכללה עבודת פרך בבנייה, מסמלים המרור – חסה וחזרת, והחרוסת – עיסה מפירות מתובלים, זכר לטיט שבו השתמשו בני ישראל בתקופת השעבוד. את יציאת מצרים והחירות מסמלים הזרוע – זכר לקרבן הפסח – וביצה שלוקה – זכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבים בבית המקדש בחג הפסח. המצות – הנמצאות אף הן על קערת הפסח או לצדה – הן סמל ל"לחם העוני" שאכלו אבותינו, בני ישראל, במצרים ואשר עליו מכריזים בפתיחת הקריאה בהגדה.³⁰

בקהילות מרוקו נקראת קערת הפסח "קערת ההגדה", ונוהגים לסובב אותה מעל ראשי המסובים ולשיר: "בבהילו יצאנו ממצרים, הא לחמא עניא (=זה לחם העוני)." בקהילות תימן לא נהגו להשתמש בקערת פסח, והיו מניחים את המזונות בתפזורת על השולחן. אבל בימינו גם בני קהילות תימן משתמשים בקערת פסח לצד המשך המנהג המסורתי של הנחת ירקות על השולחן.³¹
קערת הפסח זכתה ברבות השנים למגוון עיצובים: קערה שטוחה – או שלוש קערות זו מעל זו – הכוללות גם את שלוש המצות וגם קעריות (או שקערוריות) להנחת מיני המזונות. קערות הפסח עשויות בדיל, כסף, חרסינה, זכוכית ועוד, ומעוטרות, בין השאר, בסימני ליל הסדר לפי ההגדה³² ובציורים הקשורים להגדה: שה – קרבן הפסח, ארבעת הבנים, דמויות מן הפיוט "חד גדיא" ועוד.

העשרה - קישורים

מושגים ומנהגים לחג הפסח, דברי הגות ומן המקורות, הגדות הקיבוצים, שירים וסיפורים – באתר חגיגה של חגים

דינים והלכות הקשורים לחג הפסח – באתר דעת

מאמר של הרב ש"י זווין על חג הפסח ועל השם פסח במקרא ובלשון חז"ל – באתר דעת

הסברים על סידור קערת הפסח לפי מנהג האר"י ולפי הגר"א, והסברים על המשמעות הסמלית של המזונות בקערה – באתר דעת

על זבח פסח, סדר הפסח וחג המצות של השומרונים – באתר השומרונים בישראל