חג הפסח ויום הזיכרון (א' תשרי) של היהודים הקראים

חג הפסח

הקראים מבחינים בין ליל הפסח – ובין חג המצות, הוא חג הפסח, וקבעו שתי מצוות עיקריות לחג המצות: השבתת חמץ ואכילת מצה.¹ אלא שהקראים נוהגים לפי פשוטו של הציווי בתורה "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ" (שמות יב 16), ולפיכך קבעו כי החובה לאכול מצה כוללת את כל שבעת ימי החג (ולא רק את ליל החג הראשון).

הברכה שמברכים הקראים על אכילת מצה כורכת "מצה ומרור" וכוללת ברכה המקשרת בין המצה ובין כינויה המקראי "לחם עוני" (ולחם בכלל), ומדגישה את חובת אכילתה שבעת ימים: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לאכול מצה שבעת ימים והמוציא לחם עוני מן הארץ, אמן."²

מאחר שהקראים נוהגים לפי התורה שבכתב בלבד, אין ליל הפסח שלהם כולל את הטקס הקבוע בהגדה על מרכיביו – ארבע כוסות, ארבע קושיות, אפיקומן ועוד. עם זאת, גם הקראים מקיימים את החובה לספר ביציאת מצרים, שהיא מן התורה, ואף מתרגמים את הסיפור לשפת הדיבור של כל קהילה, כדי לקיים כראוי את הציווי: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" (שמות יג 8).

הם עושים זאת באמצעות הגדה מיוחדת הנקראת "הלֵל קטן", ובה פסוקים ממזמורי תהלים לצד פסוקי מקרא, ובברכת המזון הם מוספים פרקי הַלֵל, שקריאתם חובה בברכת המזון בחג הראשון – ורשות בשאר ימי החג.

יום הזיכרון (א' תשרי)

יום הזיכרון (א' תשרי – התאריך של ראש השנה הרבני) של הקראים נחוג יום אחד – ולא יומיים.³ אין בו חובת תקיעת שופר והוא אינו יום הדין או יום של חשבון נפש, אלא יום שמחה.

מאחר שהקראים מתבססים רק על התורה שבכתב, א' תשרי אינו יום תקיעת שופר מבחינתם, שכן הציווי בתורה על "יום תרועה" אינו כולל אזכור מפורש של שופר. זאת ועוד: מפסוקים שונים במקרא הקראים מסיקים, כי התרועה היא לאו דווקא בשופר או בחצוצרה, אלא בכלים שונים, ואף נראה שהמושג תרועה בא למעֵט קול שופר.⁴

חכמי הקראים דחו את הגדרת א' תשרי (ראש השנה) כיום הדין, ומצאו לכך אסמכתא במקרא, בתיאור התאריך בספר נחמיה: "אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ… לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ" (נחמיה ח 9 – 10). ומכיוון שיום הזיכרון הוגדר כיום שמחה – אין הוא יכול להיות יום דין, שעיקר אופיו בכי וזעקה. ועוד קבעו חכמי הקראים כי חג זה, שאינו יום הדין, הוא עם זאת הראשון לימי התשובה (עשרת ימי תשובה), ויום הכיפורים הוא האחרון שבהם, ושניהם ימים מקודשים, אם כי לא באותה דרגת קדושה.

הקראים אינם רואים ביום זה ראש השנה, משום שהשנה שלהם מתחילה בא' ניסן כפי שזה כתוב בספר שמות: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה." (שמות יב ב).