חנה רחל ורברמאכר – הבתולה מלודמיר

חנה רחל ורברמאכר (1806 – 1888), הידועה בכינוי "הבתולה מלודמיר", נולדה בלודמיר שבחבל ווהלין בפולין. היא הייתה בת יחידה להוריה, ובהיותה כבת תשע מתה אימה. חנה רחל הייתה ילדה תאבת ידע שהרבתה ללמוד תורה ורכשה בקיאות בתנ"ך, במדרשים ובספרי מוסר וכנראה גם בתלמוד. בצעירותה חלתה במחלה קשה, וכאשר החלימה חל בה שינוי ניכר: היא אימצה אורח חיים של התבודדות תוך עיסוק מתמיד בלימוד תורה ובתפילה, וקיבלה עליה מצוות החלות לפי ההלכה על גברים בלבד, ובהן התעטפות בטלית והנחת תפילין.

אחרי מות אביה נהגה לומר את הקדיש לזכרו, ובכספי הירושה שהשאיר לה בנתה בית כנסת מפואר בלודמיר. במהלך כל אותן שנים פנו אליה אנשים ונשים וביקשו את עצתה וברכתה, והיא קיבלה את הפונים אליה כשהיא יושבת מעבר לדלת או למחיצה, מטעמי צניעות.

חנה רחל נהגה לקיים סעודות ("טיש") לקהל חסידיה, שבמהלכן הייתה אומרת דברי תורה. וכך, מבלי שהוכתרה בתואר רשמי כלשהו, פעלה בעיר הולדתה כמנהיגה דתית – מעין רבי או אדמו"ר – באופן חריג ויוצא דופן לאישה.

התנהגותה עוררה ביקורת חריפה בחוגי החסידות בפולין, והיא החליטה לעזוב את לודמיר ולעלות לארץ ישראל. היא התיישבה בשכונת מאה שערים בירושלים, וגם שם המשיכה במנהגיה: התפללה מדי בוקר בכותל המערבי כשהיא מניחה תפילין ועטופה בטלית, ומשכה אחריה קהל רב של חסידים שביקשו את קרבתה ואת ברכתה. היא נהגה לפקוד את קבר רחל בערב ראש חודש יחד עם קהל מעריציה, ובתפילה זו הייתה משלבת את כל הבקשות שהגיעו אליה במשך החודש. את ביתה פקדו לא רק חסידיה בירושלים, אלא גם יהודים מחברון, צפת וטבריה.
הבתולה מלודמיר נפטרה בירושלים ביום כב בתמוז תרמ"ח – 1888 והיא בת 82, ונקברה בהר הזיתים בחלקת יהודי ווהלין. המצבה המקורית לא נשמרה על קברה, וביום השנה ה-116 לפטירתה, בתמוז תשס"ד – 2004 הוקמה על קברה מצבה חדשה מאבן אדומה, שנועדה להקל על מוקירי זכרה את זיהוי הקבר.
דמותה של חנה רחל ורברמאכר משמשת מוקד משיכה לנשים דתיות פמיניסטיות הרואות בה דמות מופלאה ומעוררת השראה.¹ תיאור טקס הקמת המצבה על קברה ואירועים הקשורים לדמותה – במאמר של ד"ר יעל לוין באתר קולך.

קישורים

על מקומן של הנשים בחסידות ועל דמויות שבלטו בהנהגה החסידית באתר זושא – מגלים את הסיפור החסידי