יובל – שנת היובל

יובל היא שנת ה-50 שבאה אחרי שבעה מחזורים של שבע שנות שמיטה, היינו: אחרי 49 שנים: "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ… תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי…" (ויקרא כה 8 – 9).¹ ראשיתה של שנת היובל בחודש תשרי, הוא החודש השביעי לפי הלוח העברי הקדום, ואת מועד תחילתה ציינו בתקיעת שופר, שהעניקה לשנה את שמה: המילה "יובל" היא קיצור של הצירוף "קרן היובל" – קרן אַיִל, ששימשה ומשמשת עד ימינו כשופר.²
הציוויים המיוחדים לשנת היובל כוללים את ההכרזה על השנה וקידושה – "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה", את שחרור העבדים העבריים – "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ" ואת החזרת הקרקעות לבעליהן המקוריים – "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (כה 10). נוסף על ציוויים אלו, המיוחדים ליובל, החילו חז"ל על שנת היובל את דיני שנת השמיטה החקלאית (כה 11 – 12). קידושה של שנת היובל נפתח בראש השנה – והסתיים ביום הכיפורים (כה 9),³ שבו היו תוקעים בשופר, ובו היו העבדים משתחררים ושבים לבתיהם, והאדמות היו חוזרות לבעליהן המקוריים.⁴ מכאן שמה הנוסף של שנת היובל – שנת דרור (יחזקאל מז 17).
לפי המסורת, התבטל מניין שנות היובל מאז השלב הראשון של גלות אשור, שבו הוגלו שבטי ראובן, גד וחצי שבט מנשה (המאה ה-8 לפני הספירה), ובארץ ישראל לא ישבו עוד כל שבטי ישראל. וכך מסביר רמב"ם: "משגלה שבט ראשון (ראובן) ושבט גד וחצי שבט מנשה – בטלו היובלות, שנאמר: 'וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ' (=תקראו דרור לארץ בזמן שכל בני העם יושבים בה)⁵
בלשוננו קיבל המושג יובל משמעות רחבה, והצירוף "שנת היובל" מציין מלאת 50 שנה לאדם, ארגון, מוסד או אירוע. ומכאן הצירופים "חג יובל" ו"חגיגות היובל". הביטויים "פעם ביובל" ו"זה יוֹבְלוֹת" הם כינויים לתקופה ארוכה מאוד.