יזכור
תפילה לזכר קרובים שנפטרו. ראשיתה כנראה בסוף המאה ה-11, בעקבות מסע הצלב הראשון ופרעות תתנ"ו (1096). תפילת יזכור מיוחדת נתחברה לזכר קורבנות השואה, ואחרי מלחמת העצמאות נוספה תפילת יזכור מיוחדת לחללי צה"ל, הכוללת היום גם את נפגעי פעולות הטרור.
תפילה לזכרם של קרובים שנפטרו, שנקראת גם "הזכרת נשמות", ובעדות המזרח היא נקראת "תפילת השכבה".
תפילה זו אינה נזכרת לא בספרות חז"ל ולא בספרות ימי הביניים המוקדמת. ראשיתה ככל הנראה באשכנז בסוף המאה ה-11, בעקבות מסע הצלב הראשון ופרעות תתנ"ו (1096), שבמהלכן נחרבו קהילות יהודיות רבות. שמות ההרוגים נרשמו בפנקסי הקהילות בניסוח שהפך לימים לנוסח הפתיחה המקובל: "יזכור ה' נשמת … בן / בת…. ובשכר זה תהא נשמתו צרורה בצרור החיים"1.
תפילת יזכור נהוגה בקהילות ובעדות השונות, בשינויי נוסח מסוימים, והיא נאמרת בסיום טקס הקבורה, בימי הזיכרון – בעלייה לקבר וכן בבית הכנסת בשלושת הרגלים (שמחת תורה, שביעי של פסח, שבועות) וביום הכיפורים. התפילה לפי נוסח ספרד ואשכנז פותחת במילים "יזכור אלוהים נשמת…" – ומכאן שמה.
תפילת יזכור מיוחדת נתחברה לזכרם של קרבנות השואה, ואחרי מלחמת העצמאות נוספה תפילת יזכור מיוחדת לחללי צה"ל, שהותאמה לאירועים במהלך שנות המדינה והיא כוללת כיום גם את נפגעי פעולות הטרור. הגירסאות הדתיות של תפילת יזכור ופותחות במילים "יזכור אלוהים…".
בהשראת תפילת יזכור כתב ברל כצנלסון הספד על ההרוגים בקרב תל-חי, אשר החל במילים, "יזכור עם ישראל…". בעקבות הספד זה גובש נוסח המשמש בטקסים צבאיים וממלכתיים ופונה אל העם ולא אל האל.