יצחק יעקב ריינס

מבוא

הרב יצחק יעקב ריינס (1839 – 1915) היה "גאון תורני צנוע ושמרן" שחולל את המהפכה הגדולה של הציונות הדתית והקים בשנת תרס"ב – 1902 מפלגה דתית ממוסדת – מפלגת "המזרחי"¹ – כחלק מן ההסתדרות הציונית.
במשך רוב ימיו כיהן כרב, ובשנותיו כרב העיר לידא שבפולין זכה לממש את חזונו החינוכי ולהקים ישיבה מודרנית, ששילבה השכלה כללית עם לימודי קודש.

הרב ריינס הצטרף לתועת חובבי ציון ולאחר מכן – לתנועה הציונית, והיה מתומכיו של הרצל והציונות המדינית. הוא הרבה לכתוב וחיבר עשרות ספרים, אבל מרביתם לא נדפסו. יצחק יעקב ריינס נפטר בעיר לידא בגיל 76, ועל שמו נקרא המושב הדתי הראשון שהוקם בארץ (תרפ"ז -1927) – מושב שדה יעקב שבעמק יזרעאל.

מעט יוצרים: מתוך מכתבו של הרב ריינס לד"ר הרצל

מאת:

• יצחק יעקב ריינס

"…ולך, אישי הנעלה והגדול, אני אומר בשמי ובשם כל חברי הרבים, לאמור:
ידוע תדע לך, כי אתה הוא האיש שעיני כל בית ישראל כולו… תלויות אליך.
זה שמונה עשרה מאות בשנים (=1,800 שנה) שהננו גולים בארצות נֵכָר
שלא היה לנו כל מנהיג לאומי ועובד מדיני שיצא ויבוא לפני עמנו –
עד שקמת אתה, שקמת אב בישראל, ותצא להאיר לנו את הדרך לחלצנו מן המצר.
זה שמונה עשרה מאות בשנים שהננו נעים ונדים בעמים לבקש מנוח לרגלנו ומפלט לנפשנו –
עד שהופעת אתה אלינו, ובעוז רוחך בראת לנו את המקלט הזה.
ולכן ידוע תדע, כי בך ובמעשיך תלויים חיי בית ישראל כולו
וממך הם מקווים לרווח והצלה."

* תאריך המכתב: כ בכסלו תרס"ד – 9 בדצמבר 1903. מקור: הארכיון הציוני.

תולדות חייו

הרב יצחק יעקב ריינס נולד בתאריך ט בחשוון ת"ר – 1839 בעיר קרלין שברוסיה הלבנה (בלרוס). כבר בצעירותו הצטיין בבקיאות בהלכה ובאגדה, ובגיל 16 עבר ללמוד בישיבת וולוז'ין. בן 18 חזר לעיר הולדתו, נשא אישה, ועשר שנים לאחר מכן התמנה לרב. במשך 15 שנים כיהן כרב בשווינציאן שבליטא, ומגיל 45 ועד למותו – היה רב העיר לידא שבפולין.
הרב ריינס ניחן בפתיחות אינטלקטואלית לעולם המדע והמחשבה של זמנו. הוא עמד על השפעותיה של ההשכלה היהודית וחיפש דרכים חדשות ומקוריות שיעצרו את מגמתם של צעירים יהודים לנטוש את אורח החיים הדתי ואת הישיבות.²
בצעד נועז החליט להקים "ישיבה מודרנית", שבה ילמדו השכלה כללית לצד לימודי קודש, וכך הקים בשווינציאן ישיבה חדשה ברוח חזונו. אבל הישיבה עוררה התנגדות רבה בחוגים רבניים ונסגרה ארבע שנים לאחר הקמתה. ריינס נמנה עם ראשוני הרבנים שהצטרפו לתנועת חיבת ציון ובהמשך – לתנועה הציונית, והיה לתומך נלהב בציונות המדינית ובמנהיגותו של הרצל, שבו ראה "מנהיג לאומי ועובד מדיני שייצא ויבוא לפני עמנו".³
בשנת תרס"ב – 1902 הקים הרב ריינס את מפלגת "המזרחי" – "סיעה דתית ממוסדת ורשמית" בתוך ההסתדרות הציונית, ארגון לא דתי "ובעיני רבים גם אנטי דתי", וזאת מתוך דאגה לגורל העם והבנת צורכי השעה.⁴ הוועידה השנייה של תנועת "המזרחי" החליטה על הקמת ישיבה חדשה ברוח חזונו של הרב ריינס ובראשותו, וכך נוסדה בשנת תרס"ה – 1905 הישיבה בלידא, שמיזגה תורה ודעת, ובאמצעותה קיווה ריינס למשוך צעירים יהודים חרדים אל הרעיון הציוני.⁵
הרב ריינס היה סופר פורה, שהעיד על עצמו כי החל לכתוב כבר מצעירותו: "מימי עלומי כרתי ברית עם עטי לכתוב, לבאר ולפרש."⁶ הוא כתב ספרים בנושאי הלכה ואגדה, ספרי דרשות וספרים עיוניים על בעיות הזמן והעם היהודי, כגון הספר "הגלות", העוסק בכללי ההיגיון שבתלמוד הבבלי, וכן ספר בשבח הציונות – "אור חדש על ציון" (תרס"ב – 1901).
מרבית ספריו לא נדפסו ונותרו בכתב יד. הרב ריינס היה גם מייסדו של הירחון הראשון של תנועת ,המזרחי" – "המזרח – ירחון ציוני מזרחי לדת ולציון, למדע ולספרות" (תרס"ג – 1903) בעריכת המחנך וההיסטוריון זאב יעבץ.
הרב ריינס נפטר בעיר לידא בגיל 76 (י באלול תרע"ה – 1915), "ועיניו לא זכו לראות את הארץ הטובה שבעדה ובעד תחייתה עבד במרץ ובעוז במיטב כוחותיו".⁷

הרב ריינס והציונות

החלטתו של הרב ריינס להקים את מפלגת "המזרחי" כסיעה בתוך ההסתדרות הציונית הייתה "המהפכה הגדולה ביותר של הציונות הדתית". החלטה זו הייתה צעד נועז, שכן פירושה היה השתלבות של מנהיג דתי בארגון לא דתי – ההסתדרות הציונית. צעד זה העמיד את הרב ריינס ואת תנועת "המזרחי" בין הפטיש לסדן – בין "מחנה חרדי עוין" ובין המחנה החילוני.⁸ החלטתו של הרב ריינס להצטרף לפעילות הציונית ולעודד אחרים לעשות כן הייתה שלובה בתפיסתו החינוכית והתורנית, שראתה את צורכי הדור הצעיר על רקע ההשכלה היהודית ומגמת החילון: "חיבת ציון היא המעצור האחד אשר יעצור את רגלי בניכם מלכת בדרכים זרות לרוח עמנו."⁹
הביטוי המעשי הראשון לפעילותו הציונית היה הצטרפותו – יחד עם רבנים אחרים – לתנועת חיבת ציון, וכבר בשנת תרמ"ז – 1887 נפגש עם הרב מוהליבר והציע לו תכנית להתיישבות בארץ ישראל והקמת מוסדות חינוך.
ההחלטה להשתלב בתנועה הציונית – ובכלל זה הקמת "המזרחי" – הייתה צעד מרחיק לכת, ויותר מכך – יוזמתו להקים את "המזרחי" כחלק מן התנועה הציונית הממוסדת. ריינס הדגיש כי לא בקלות דעת קיבל החלטה זו: במשך שנתיים חקר ובדק את התנועה הציונית "על כל פרטיה, הן מנקודת מבט הדתי הן מנקודת מבט השכלי" וגם עקב אחרי הרצל, "לדעת אם הוא איש כזה הראוי לעמוד בראש תנועה עממית כזאת וכמה שיש לסמוך עליו וכמה שהוא מוכשר לזה". ורק בקונגרס הציוני ה-3 (תרנ"ט – 1899) החל להשתתף באופן פעיל בקונגרסים ובאסיפות של התנועה הציונית.¹⁰

השקפתו הציונית של הרב ריינס שילבה מושגים מסורתיים בדבר הקשר לארץ ישראל יחד עם יסודות מודרניים של השקפה לאומית, ובכלל זה – הקשר ההיסטורי בין העם לארצו, הרגש הלאומי והלשון העברית. הרב ריינס קיווה גם כי התנועה הציונית תשיב את העם לא רק לארצו – אלא גם אל יהדותו.¹¹ לתפיסתו, הציונות "נאבקה בגבורה" במגמת ההתבוללות וההתבטלות של הדור הצעיר והייתה לפיכך "מלאך שלוח ממרום".¹²
למרות ההתנגדות הקשה לדעותיו בקרב רבנים ומנהיגי קהילות, לא חזר בו הרב ריינס מתמיכתו הנחרצת בציונות המדינית ואף צידד בעמדתו של הרצל בתכנית אוגנדה כתכנית חשובה להצלת העם, מתוך אמונה כי "אם אין [עם] ישראל בעולם – אין[ארץ] ציון בעולם". במכתב לחברי "המזרחי" קבע ריינס: "קדושה היא הציונות", וביקש לפעול למענה כדי שבמשפט ההיסטוריה לא ייאמר עליהם "באה השעה הגדולה – ומצאה אנשים קטנים: להעם היה הרצל – אבל להרצל לא היה עם!"¹³
לאחר הקונגרס הציוני ה-10 (תרע"א – 1911) עזבו חלק מחברי "המזרחי" את ההסתדרות הציונית, אך הרב ריינס נלחם נגד מגמה זו ונותר מנהיג "המזרחי" עד לפטירתו.

הרב ריינס - ותפיסתו החינוכית

"פתיחותו האינטלקטואלית של הרב ריינס אל עולם המחשבה והמדע וסובלנותו כלפי דעות הזולת הן מן התכונות המאפיינות אותו".¹⁴ כבר בתחילת דרכו כרב ביקש להקים ישיבה שתמזג לימודי קודש עם לימודי חול, והסביר כי רוח הזמן מתדפקת על הדלת ותובעת להכניס "לימודים כוללים הדרושים לאדם באשר הוא אדם".¹⁵
בעיתון "המליץ" (תרנ"ט – 1898) פרסם את דעתו בדבר הצורך בשינויים בחינוך המסורתי וקבע: "נחוץ לתקן את חדרינו וישיבותינו." הוא הניח שייסוד ישיבה מודרנית מסוג זה יביא להטלת דופי בגדולתו בתורה, כפי שאכן קרה. אך הסערה שפרצה בחוגים רבניים לא הרתיעה אותו, והוא העיד על עצמו: "אנוכי הנני כמעט הרב היחידי שאינני נותן לב למה שיאמרו."¹⁶
השילוב של השכלה כללית ולימודי קודש נועד גם להבטיח את פרנסתם וקיומם של בוגרי הישיבה, שבזכות לימודי החול יוכלו לעסוק בהוראה (ובכלל זה הוראת העברית), וכן במסחר ובמקצועות אחרים. זאת ועוד: לימוד שפת המדינה, חשבון וכיוצא באלו היו בעיני ריינס בסיס הכרחי גם להכשרת רבנים.
ניסיונו הראשון של הרב ריינס להקים ישיבה מסוג זה היה קצר יחסית, אך כעבור זמן – ובתמיכת מפלגת "המזרחי" – ייסד את הישיבה בלידא (תרס"ה – 1903), שבמהלך שנות קיומה העמידה בוגרים רבים ברוח תפיסתו. גם על חינוך הבנות לא פסח הרב ריינס: הוא קרא להעניק חינוך גם לבנות "ולטעת בלבבן אהבת האומה וחיבת התורה" – וזאת דווקא על רקע התפקיד המסורתי של האישה המופקדת על חינוך הילדים, ראה ריינס בחינוך הבנות "רוב ברכה לאומה בכללה".¹⁷

העשרה - קישורים

קטעי מקורות וציטוטים מכתבי הרב יצחק יעקב ריינס על השקפתו הציונות, על תפיסתו החינוכית, על אוניברסליות ואנושיות – באתר האגף לתרבות תורנית, משרד החינוך