יצחק רבין

יצחק רבין (1922 – 1995) – לוחם, מפקד ורמטכ"ל, שגריר, שר וראש ממשלה בישראל, נרצח בידי מתנקש יהודי בתאריך י"ב בחשוון תשנ"ו – 1995 בזמן כהונתו (השנייה) כראש הממשלה.

יצחק רבין נולד בירושלים בשנת תרפ"ב – 1922 לרוזה ונחמיה רבין, בני העלייה השלישית. ילדותו עברה עליו בתל אביב, שם נולדה אחותו רחל, ושם למד בבית הספר של ההסתדרות – "בית חינוך לילדי עובדים". "בבית שררה תחושה של בית עובד… הבית לא היה דתי… אך רווי גאווה ביהדות… תמיד רווחה בבית תחושת השליחות".¹ את לימודיו העל יסודיים סיים בבית הספר החקלאי כדורי שלרגלי התבור. בכדורי למדו באותם ימים רבים מן המפקדים והמנהיגים לעתיד, ובהם יגאל אלון, שהיה למפקדו בפלמ"ח ולידידו הקרוב. יצחק רבין סיים את לימודיו בהצטיינות, אך סירב להצעה ללמוד הנדסה בחו"ל והצטרף להכשרה של תנועת "הנוער העובד" בקיבוץ רמת יוחנן. שם החל את פעילותו בארגון "ההגנה", ושנה אחר כך (תש"א – 1941) היה מראשוני המצטרפים לפלמ"ח.²

במלחמת העצמאות התמנה רבין למפקד חטיבת הראל של הפלמ"ח, ופיקד על הקרבות הקשים בירושלים ובדרך לירושלים, במטרה להגן על השיירות שהובילו לעיר הנצורה אספקת מזון, תרופות ותחמושת. אחר כך עבר לחזית המרכז ולחזית הדרום, והיה אחראי לתכנון המבצעים שהביאו לסילוק הכוחות המצריים והירדניים מן הנגב. עם תום המלחמה המשיך רבין לשרת בצבא מתוך תחושה של אחריות לאומית: "לא באה… שעתו של החלום שלי ללמוד הנדסת מים… נשארתי בצבא… מילאתי את שבועתי לגיבורי מלחמת העצמאות: בנינו צבא אדיר-עוצמה".³ בזמן המלחמה התחתן עם לאה, ולזוג רבין נולדו שני ילדים, דליה ויובל.
בשנת תשכ"ד – 1964 התמנה יצחק רבין לרמטכ"ל, והיה רמטכ"ל הניצחון של מלחמת ששת הימים. אחרי המלחמה העניקה לו האוניברסיטה העברית תואר של דוקטור לשם כבוד, ובנאומו בטקס שהתקיים על הר הצופים אמר: "העם כולו עומד נפעם, ורבים אף בכו, לשמע הבשורה על כיבוש העיר העתיקה… התעלותם של לוחמינו לא בזכות הברזל באה – אלא בזכות התודעה של שליחות עליונה, של הכרה בצדקת ענייננו, של אהבה עמוקה למולדת ושל הכרת התפקיד הקשה… להבטיח קיום האומה במולדתה."⁴

אחרי 27 שנות שירות, פנה רבין לתחום המדיני: הוא התמנה לשגריר ישראל בארצות הברית, ואחר כך לשר בממשלת גולדה מאיר. בשנת תשל"ד – 1974 התפטרה גולדה מאיר מראשות הממשלה,⁵ ויצחק רבין נבחר למלא את מקומה כיו"ר מפלגת העבודה וכראש הממשלה. כשלוש שנים לאחר מכן התפטר מתפקידו כראש הממשלה.⁶ ושבע שנים היה חבר כנסת, עד להקמת ממשלת האחדות הראשונה בשנת תשמ"ד – 1984. בממשלה זו, וכן בממשלת האחדות שאחריה כיהן רבין כשר ביטחון, ואז פרצה האינתיפאדה הראשונה (תשמ"ח – 1987).

בשנת תשנ"ב – 1992 נבחר יצחק רבין ליו"ר מפלגת העבודה. הוא הוביל את מפלגת העבודה לנצחון בבחירות ובעקבות זאת מונה לראש ממשלת ישראל. ובמסגרת מאמציו לקידום השלום הסכים – למרות ספקותיו – לנהל שיחות חשאיות עם נציגי אש"ף. שיחות אלו הובילו לחתימה על הסכם עקרונות, הוא הסכם אוסלו א, שזיכה את יצחק רבין, יחד עם שמעון פרס ויאסר עראפת, בפרס נובל לשלום לשנת 1994. זמן קצר קודם לכן, בחודש חשוון תשנ"ה – אוקטובר 1994 חתם יצחק רבין על הסכם השלום עם ירדן.

הסכם אוסלו עורר גל של פיגועי טרור והתנגדות בקרב רבים מאזרחי ישראל, ובהם חוגי הימין והמתנחלים. רבין החליט להמשיך ביישום הסכם אוסלו כאילו אין טרור, ולהילחם בטרור כאילו אין הסכם.⁷ הפיגועים הגבירו את ההתנגדות הציבורית להסכם, ולצד צעדי מחאה דמוקרטיים התנהלה הסתה קשה נגד הממשלה ונגד רבין עצמו, שהוכרז כבוגד בעמו. במוצאי שבת י"ב בחשוון תשנ"ו (4 בנובמבר 1995) התקיימה עצרת תמיכה במהלכי השלום, ובסיומה, בדרכו למכוניתו, נרצח ראש הממשלה ביריות אקדח בידי מתנקש יהודי. יום הירצחו של רבין – י"ב בחשוון – נקבע בחוק כיום הזיכרון ליצחק רבין.