ישמעאל

ישמעאל היה בנם של אברהם ושל הגר, שפחתה המצרית של שרה, שאותה נתנה שרה העקרה לאברהם בתקווה שהגר תלד לו בן, וכך "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" (בראשית טז 2).

השם ישמעאל ניתן לבנם של אברהם והגר טרם לידתו. מלאך ה', שנגלה, לפי ספר בראשית, להגר במדבר אחרי שברחה מגבירתה שרה, אמר לה: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ" (טז 11). המלאך מסר להגר כי בנה עתיד להיות "פרא אדם", כלומר – חופשי ממרותו של אדם, כמו הפרא – חמור הבר,¹ "יָדוֹ בַכֹּל וְיָד כֹּל בּוֹ". הוא ייאלץ להיאבק, ובסופו של דבר ינצח – "וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן" (טז 12).

כאשר אברהם התבשר על הולדת בן לשרה ושמו יצחק, הוא הגיב בבקשה מה': "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (יז 18). ה' נענה לבקשת אברהם והודיע לו כי אכן ישמעאל יבורך, "וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (יז 20).
כאשר היה ישמעאל בן 13, מל אותו אביו אברהם במצוות האל, יחד עם כל אנשי משק ביתו (יז 25 – 27).²
אחרי הולדת יצחק וגמילתו ראתה שרה את ישמעאל מְצַחֵק, והדבר עורר את כעסה. היא פנתה אל אברהם וביקשה ממנו: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (כא 10). תחילה – "וַיָּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ" (כא 12), אך לפי הוראת ה' הוא עשה כבקשת שרה וגירש את ישמעאל יחד עם אמו, הגר. הגר וישמעאל תעו במדבר באר שבע, נשארו ללא מים, וסכנת חיים נשקפה לישמעאל. שוב נגלה מלאך ה' להגר, והבטיח לה "כִּי שָׁמַע ה' אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" וכי הוא יהיה "לְגוֹי גָּדוֹל".

בהכוונת המלאך ראתה הגר באר מים, וישמעאל ניצל. "וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל" (כא 17 – 20). ישמעאל, על פי תיאור המקרא, חי במדבר, היה "רֹבֶה קַשָּׁת" – מיומן בשימוש בחץ וקשת (לציד או למלחמה) ונשא אישה מצרית (כא 21).

הבטחת אלוהים לאברהם על עתיד ישמעאל התקיימה: הוא היה אב לשנים עשר נשיאים ישמעאלים (כה 12 – 16). בן 137 היה ישמעאל במותו (כה 17).
חז"ל הצדיקו את גירוש ישמעאל ופירשו את התנהגותו – "מְצַחֵק" – כהתנהגות שלילית: גילוי עריות או עבודה זרה או שפיכות דמים – שהם שלושת האיסורים החמורים ביותר בהלכה. דעה אחת במדרש גורסת כי ישמעאל היה "נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק ועושה עצמו מצחק (=מלשון צחוק)". ויש במדרש פרשנות המסבירה כי הביטוי "מצחק" מתכוון למעשה להתגרותו של ישמעאל ביצחק על הירושה: אחרי הולדת יצחק "היו הכול שמחים", ואילו ישמעאל היה מתגרה בהם ואומר: "שוטים אתם, אני בכור ואני נוטל פי שניים [בירושה]".

מילתו בגיל 13 נזכרת במדרש לזכותו, וכך גם חזרתו בתשובה עוד בחיי אביו. ישמעאל גם מוצג במדרשי אגדה כמי שאביו, אברהם, חינך אותו למצוות – ובכלל זה להכנסת אורחים. ישמעאל נהג כיבוד הורים באביו אך היה "מְלַסְטֵם את הבריות".³