לאה אמנו
הרביעית בארבע האימהות ואחותה של האם השלישית, רחל. הייתה אישתו של יעקב - תחילה במרמה, במקום רחל, ולאחר מכן לצידה. האישה הדחויה שזכתה כפיצוי בפוריות ובבנים, והייתה שותפה ביצירת עם ישראל.
מבוא
לאה הייתה בתו הבכורה של לבן, אחות רחל ואישתו של יעקב – תחילה במקומה של רחל, במעשה מרמה, ואחר כך לצדה של רחל. מבחינה זאת לאה היא האומללה באימהות, "האישה שבאה במקום אהבתו הגדולה",1 תחליף לאחות היפה והנחשקת. לאה לא נתברכה ביופי ולא הייתה מצודדת, אך זכתה – כפיצוי משמיים – בפוריות ובבנים, והייתה שותפה ביצירת עם ישראל: היא ילדה ליעקב שישה בנים, שהיו לשישה שבטי ישראל.2
קורותיה של לאה מתמקדים בחייה כאשת יעקב – ביחסיה עם יעקב ועם אחותה-צרתה רחל, ובלידת הבנים.3 מדרשי חז"ל מציגים את שבחה של לאה – את תכונותיה, את אמונתה ואת דבקותה בבעלה – ואלו זיכו אותה בקרבת נצח ליעקב אחרי מותה. בשירה העברית בולטת האהדה ללאה על סבלה ועל אומללותה: אישה שנואה, שהאל העניק לה פוריות ובנים, ובזכותם "נטף חסדו" של יעקב גם על ראשה.4
מעט יוצרים: לאהאֲנִי הָאִשָּׁה הַשְּׂנוּאָה שֶׁעֵינֶיהָ רַכּוֹת
וּמָרָה נַפְשָׁהּ.
אֲנִי הָאִשָּׁה
שֶׁהִיא מִקַּח טָעוּת לְאִישָׁהּ.
וְיֵשׁ לִי לֵב וְאַהֲבָה בוֹ
אֵין תִּכְלָה –
וְיֵשׁ לִי אָחוֹת קְטַנָּה
שָׁדַיִם נָכוֹנוּ –
אֲחוֹתִי תַמָּתִי –
צָרָתִי.
וְיֵשׁ לִי אָב
הָרוֹאֶה בְעָנְיִי
וּמְנַחֵם.
וְיֵשׁ לִי אֵל
הָרוֹאֶה לְרַחְמִי
וּמְרַחֵם.
לאה במקרא
לאה הייתה הבכורה בשתי בנותיו של לבן, והיא מוצגת במקרא לראשונה בקשר לרחל ובניגוד אליה: לאה היא בעלת "עיניים רכות",6 בעוד רחל "יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" ואהובה על יעקב (בראשית כט 16 – 17). וכך, כבר בפתיחה, נרמז המרכיב העיקרי בסיפורה של לאה: אישה שלא הייתה יפה ומושכת כאחותה הצעירה, שנישאה ליעקב שלא ברצונו (ובמרמה) וייחלה (לשווא) לאהבתו.7
יעקב, שעבד שבע שנים כדי לזכות ברחל אהובתו, גילה בבוקר שאחרי ליל כלולותיו כי לבן נתן לו את לאה, בטענה כי "לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (בראשית כט 26).8 לאה הייתה לא רק האישה שיעקב קיבל במרמה, אלא גם האישה השנואה (שם 30 – 31), שכפיצוי על מעמדה הדחוי זכתה לפוריות – וליתרון על אחותה: "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ. וְרָחֵל עֲקָרָה" (שם 31). כל בן שנולד עורר את תקוותה של לאה, כי זה שנולד יביא לשינוי המיוחל – "כִּי עַתָּה יֹאהֲבֵנִי אִישִׁי" (שם 33).9
אחרי לידת ארבעת הבנים הראשונים – ראובן, שמעון , לוי, יהודה – לאה "עָמְדָה מִלֶּדֶת" (ל 9),10 אך בהמשך שמע ה' את תפילתה (ל 17), והיא ילדה ליעקב עוד שני בנים (יששכר וזבולון) ובת (דינה).
ביטוי נוסף ליחסו של יעקב ללאה נמצא בשלב מאוחר יותר בחייהם, כאשר יעקב – בהסכמת שתי נשותיו – ברח מבית חרן, ועמד לפגוש את אחיו עשיו. יעקב, שחשש כי עשיו מתכוון לפגוע בו ובמשפחתו, ארגן את מחנהו על פי מעמדן של הנשים: בחזית – חשופים ביותר לפגיעה – עמדו השפחות וילדיהן, אחריהן – לאה וילדיה, ובסוף, מוגנים ביותר, עמדו רחל ויוסף (לג 1 – 3). שם, במפגש עם עשיו, נזכרת לאה בפעם האחרונה.
מכאן ואילך אין הכתוב מזכיר עוד את לאה,11 וגם מותה אינו נזכר במקרא: מקום קבורתה נזכר בסוף הספר אגב בקשת יעקב להיקבר במערת המכפלה – "וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה" (מט 31).12 וכך, דווקא האישה הדחויה, הלא אהובה, היא שזכתה שיעקב ייקבר על ידה, וייתכן שיש בכך משום הכרה של יעקב בלאה כמי שבנתה את ביתו וסימלה את ההמשכיות, ובמבט לאחור – גם את הנצח של עם ישראל.13
לאה במדרשי חז"ל
לפי המדרש, היו שתי בנות לבן – לאה ורחל – אמורות להינשא לשני בני רבקה (אחות לבן) – עשיו ויעקב: לאה הבכורה הייתה אמורה להינשא לעשיו הבכור, ורחל הצעירה – ליעקב. עיניה הרכות של לאה היו תוצאה של השידוך העתידי: לאה שמעה כי חתנה המיועד הוא "איש רע" ה"מְלַסְטֵם (=שודד) את הבריות… והייתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה". כך שפגם זה בחיצוניותה לא נדרש לגנאי אלא להיפך: "שבח הוא לה".14
המדרש מציג את נישואי הרמייה של יעקב ללאה כעונש – מידה כנגד מידה ליעקב על מעשה הרמייה בסיפור הברכה, ומתאר את השיחה בין יעקב ללאה בבוקר שאחרי ליל הכלולות: "אמר לה: מה רמאית בת רמאי! ולא הייתי קורא לך רחל בלילה, ואת עונה לי? אמרה לו:… לא כך היה קורא לך אביך, עשיו, ואתה עונה לו?"15 ממדרש זה (וקודמו) אפשר להסיק, כי לאה לא רק ידעה על מעשה המרמה של אביה – אלא אף הייתה שותפה לו, בעיקר על רקע חששה שמא תיאלץ להינשא לעשיו. חז"ל משבחים את לאה על הוקרת הטובה שלה לאלוהים: "מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה לקב"ה, עד שבאתה לאה והודתו."16
התנהגותה של לאה בסיפור הדודאים17 נדרשת גם היא לשבחה: לפי דעה אחת – "לאה הפסידה דודאים ונשתכרה (=והרוויחה) ב' (=2) שבטים ובכורה, ולפי דעה אחרת – היא זכתה נוסף על כך גם בקבורה לצד יעקב.18 עוד מעלה של לאה במדרש היא דאגתה לאחותה העקרה, רחל: לפי האגדה הייתה לאה אמורה ללדת בן במקום דינה, אבל החליטה לוותר על בן זה לטובת רחל, שכן ידעה כי "י"ב (=12) שבטין עתידין לצאת מיעקב", ומאחר שלה נולדו כבר שישה, ולשתי השפחות (בלהה וזלפה) – ארבעה בנים, החליטה להותיר את שני הבנים האחרונים לרחל – והעובר שבבטנה הפך לבת.19 חז"ל הדגישו את תרומתם-לדורות של בני לאה בבניית עם ישראל בהשוואה לתרומתם הזמנית בני רחל: בני לאה זכו ב"כהונה לעולם" (לוי) וב"מלכות לעולם" (יהודה) כמו שנאמר (יואל ד 20): "וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב", בעוד בני רחל (יוסף ובנימין) זכו לתפקידי מנהיגות רק באופן זמני.20
לאה בשירה העברית
דמותה של לאה, האישה הדחויה, "שעיניה רכות / ומרה נפשה", שהחלה את חיי נישואיה כ"מִקַּח טָעוּת לְאִישָׁהּ",21 זכתה לאהדתם של משוררים. לאה בשירו של שמשון מלצר ידעה, כי "לא יעיר כל קסם עוד לב-יעקב / לאהבה אותי… גם עת בשמי יקרא כאז בבוקר – מדי בוקר / שטום ישטום לאה". אך היא זכתה לבנים: "…קשר דם בינינו ומקור ששון / אחד גם לי גם לו…".
ובאמצעות הבנים, שעליהם הרעיף יעקב "שפעת האהבה", "…יטוף חסדו / גם על ראשי, ירווה נפשי צמאה אל אהבה".22 בשירה של רנה לי, כמו במדרש, יש תיאור של לאה כאחות אוהבת, אישה עם לב אוהב "ואין תכלה", שלמרות מצבה וסבלה אינה נוטרת לאחותה-צרתה, ורואה בה אחות קטנה, אחות תמה.23 ואולי בזכות כל אלה אביה של לאה ראה בצערה וניחם אותה, וגם אלוהים היה לצדה: "הרואה לרחמי / ומרחם". אריה סיוון פותח את שירו במשחק מילים על שמה ועל משמעותו – ליאות, עייפות, ואולי אף תבוסה: "לאה הייתה / לאה. תמיד / הייתה לאה". היא שהסכינה עם מצבה – "הלא כל מה שבא / צריך היה לבוא" – ניסתה "לשכנע את עצמה, שאהבה / את יעקב, ושמגע / בשרו גאל אותה… / היה בזה ודאי מן האמת".24 השירה – כמו המדרש – ממלאת לעתים את החסר במקרא. כך, לדוגמה, מתארת המשוררת רבקה מרים את העובדה התמוהה, שיעקב לא זיהה בליל כלולותיו את האישה שאתו: "הוא לא ידע שאני לאה / ואני – לאה הייתי. / רחל, אמר, רחל…"25 ואהוד מנור מעניק ללאה בחלוף השנים גם את יופיה של רחל, גם את אהבת יעקב וגם הבטחת נצח: "אני אוהב אותך לאה / אוהב אותך גאה / אם אשכח אותך לאה / שמי לא ישראל.26
קישורים והעשרה
מאמר של איתי אליצור, המאבק בין רחל ללאה על הבכורה – באתר דעת
מאמר של שרה בן-ראובן, "מאבק דוד בשאול בראי מאבק לאה ברחל" – באתר דעת
מאמר של משה ציפור, "פרשת אונס דינה: ביקורת סמויה על יחס יעקב לנשיו"
ציון קבר לאה אמנו במערת המכפלה
הציור של אבל פן, "ארבע אימהות"
מאמר של אלעד לינק, "ועיני לאה רכות", על דמותה של לאה – באתר ישיבת הר עציון