מערת המכפלה
מערת הקבורה בחברון של אבות ואימהות האומה (פרט לרחל), שאותה קנה אברהם אבינו "בכסף מלא" (בראשית כג). המבנה הקיים בימינו מעל למערה נבנה במאה ה-14, אך יסודותיו בימי הורדוס (המאה ה-1).
מערת המכפלה שבחברון היא, לפי המסורת, מערת הקבורה של אבות האומה ושל האמהות פרט לרחל, שנקברה בדרך אפרתה בקבר רחל. לפי המסופר בבראשית כג, ביקש אברהם אבינו, שהיה "גר ותושב" בארץ, לקנות את מערת המכפלה לאחר מות שרה אשתו "לַאֲחֻזַּת קָבֶר".
אף על פי שאנשי המקום הציעו לו מקום קבורה חינם, התעקש אברהם לשלם תמורתו "אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר". כך קנה אברהם את "שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה… הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר… בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב".1
במערה זו קברו יצחק וישמעאל את אברהם לאחר מותו, וגם יצחק נקבר בה בידי בניו. יעקב, שירד למצרים, הובא בידי בניו לקבורה במערת המכפלה לאחר שנפטר במצרים, בהתאם לבקשתו המפורשת להיקבר לצד אביו וסבו ולצד אשתו לאה (בראשית מט 29 – 32).2
פרק שלם בספר בראשית מוקדש למשא ומתן בין אברהם לבני חת על רכישת מערת המכפלה, ומכאן דרשו חז"ל: "זה אחד משלושה המקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל3 ולומר: גזולים הם בידיכם" – שכן המערה נקנתה בכסף (ולא נכבשה).
לפי מסורת חז"ל, מקומה וקדושתה של מערת המכפלה הייתה ידועה גם ליוצאי מצרים: כלב בן יפונה, אחד מעשרת נשיאי השבטים ששלח משה "לתור את הארץ" (סיפור המרגלים): "הלך ונשתטח על קברי אבות" בחברון.4
מערת המכפלה – "חרם איברהימי" בערבית – היא מקום תפילה קדוש גם למוסלמים, בשל מעמדו של אברהם באסלאם. בשנת 1199 כבשו הצלבנים את חברון והפכו את המסגד המוסלמי שהיה במערה לכנסייה, ואת בית הכנסת היהודי שהיה ליד המערה – הפכו למנזר.
לאחר ניצחונו של צאלח א-דין על הצלבנים וכיבוש ירושלים בשנת 1187, הייתה הכנסייה שנבנתה על מערת המכפלה למסגד. מעל מערת המכפלה הוקם מבנה מוקף חומה, ובו אולם תפילה מרכזי ושני אולמות נוספים (ובהם אולם תפילה לנשים). בשתי פינות המבנה נבנו מגדלים.
המבנה הקיים בימינו הוא מן התקופה הממלוכית (המאה ה-14), אך יסודותיו – מסוף תקופת הבית השני, מימי הורדוס.5 במאה ה-13 אסרו המוסלמים על היהודים את הכניסה למערת המכפלה, ומאז ועד מלחמת ששת הימים הורשו היהודים לעמוד רק על המדרגה השביעית המובילה אל המערה. לאחר המלחמה (תשכ"ז – 1967) נפתחה מערת המכפלה גם לתפילת יהודים ונעשו סידורי תפילה שאפשרו גם למוסלמים וגם ליהודים להתפלל במקום.
בפורים תשנ"ד – 1994 נרצחו ביריות 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה בידי יהודי, ברוך גולדשטיין. בעקבות הרצח שונו סדרי התפילה במגמה למנוע מגע בין יהודים למוסלמים בזמן התפילות במערה.
עד מלחמת ששת הימים (תשכ"ז – 1967) הייתה מערת המכפלה בשליטת המוסלמים (בחזקת הקאדי של חברון) ובריבונות ירדן, ולאחריה עברה לשליטה ישראלית. בעקבות פיגוע ירי של יהודי שהרג 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה (תשנ"ד – 1994) ובהמלצת ועדת חקירה ממלכתית, נעשתה הפרדה מוחלטת בין יהודים למוסלמים במערת המכפלה. בהסכם חברון (הנספח להסכם אוסלו ב, תשנ"ז – 1997) חולקה השליטה בעיר חברון בין ישראל לרשות הפלסטינית, ומערת המכפלה נותרת בחלק שבשליטת ישראל. בשנת תשע"ז – 2017 הכריזה אונסק"ו על המערה כאתר מורשת עולמי.