לא תעמוד על דם רעך

ציווי מן התורה האוסר על אדם להתעלם מזולתו הנמצא בסכנת חיים, ומחייבו לעשות הכול כדי להצילו. נקבע כחוק הכנסת (תשנ"ח – 1988) כדי לעגן את הערך המוסרי והחברתי של הצלת חיים בחקיקה הישראלית.

< 1 דקות

הציווי "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט 16) אוסר על אדם להתעלם מזולתו הנמצא בסכנת חיים ומחייב אותו לעשות ככל יכולתו כדי להצילו. וכך קובעים חז"ל: "רואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לִסְטִין (=שודדים) בָּאִין עליו" – חייב להצילו, שנאמר: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ".1 רמב"ם מוסיף וכולל בציווי זה גם מקרה של "הרואה רודף אחר חברו להרגו" או הרואה רודף אחרי אישה כדי לבעול אותה ולאונסה "ויכול להציל – ולא הציל"; ומנמק את פסיקתו בקביעה, ש"כל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד כל העולם כולו."2 רמב"ם אף מצטט איסור זה כאחד הציוויים הקשורים למצוות פדיון שבויים: לפי פסיקתו, כל מי שמתעלם ממצוות פדיון שבויים, עובר על כמה מצוות ואיסורים ובהם האיסור "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ".3
התורה מציגה איסור זה לצד איסור רכילות ולשון הרע – בפסוק אחד, וצמידות זו בין שני האיסורים הביאה דרשנים ופרשנים לעמוד על הקשר הנסיבתי ביניהם. בתנ"ך עצמו, בספר יחזקאל, מייחס הנביא את חטא הרכילות לשפיכות דמים: "אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם" (יחזקאל כב 9). ורמב"ם פסק כי רכילות ולשון הרע גורמים "להרוג נפשות רבות מישראל", ולכן הציגה התורה את האיסור "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" מיד לאחר האיסור רכילות ולשון הרע.4
דיונים הלכתיים באיסור זה מעלים את השאלה, אם אדם נדרש להציל את חיי הזולת תוך סיכון חיי עצמו. רמב"ם אינו עוסק ישירות בשאלה זו,5 אך על פי פסיקותיו בנושאים אחרים מסיקים שאין אדם נדרש לסכן את עצמו כדי להציל את חברו.

גם המחוקק הישראלי נדרש לסוגיה זו במסגרת החוק "לא תעמוד על דם רעך" (תשנ"ח – 1988), ובדברי ההסבר לחוק קבע כי הוא נוגע רק למקרים שבהם "בהושטת העזרה עצמה אין סכנה לחייו של מי שאמור להושיטה או לאדם אחר". החוק שחוקקה הכנסת נועד "לעגן בחקיקה הישראלית את הערך המוסרי והחברתי שמקורו בתורה. לפיו מוטלת חובה על אדם להצלת חייו של אדם אחר". החוק קובע כעבירה "הימנעות מהושטת עזרה לזולת במקרה המיוחד שבו אותו נפגע נמצא במצוקה עקב אירוע פתאומי המעמיד בסכנה את חייו, גופו או בריאותו". עוד קובע החוק, שאפשר להושיט עזרה גם על ידי "הודעה לרשויות המתאימות או הזעקת אדם אחר לשם מתן העזרה", כגון – משטרה, שירותי מגן דוד אדום, רופא, יחידת חילוץ ועוד.6
גרסה מקוונת של נוסח החוק (תשנ"ח – 1988), כולל התיקון משנת תשנ"ב – 1992 – באתר המכון על שם פלק שלזינגר לחקר הרפואה על פי התורה.