מוריץ דניאל אופנהיים

מוריץ דניאל אופנהיים (1801 – 1882) נולד בשנת תק"ס – 1800 ברחוב היהודים בעיר הנאו שבגרמניה ונחשב "לצייר המודרני היהודי הראשון".¹ הוא זכה להיות התלמיד היהודי הראשון שהתקבל לבית הספר לאמנות בעיר פרנקפורט. במשך כחמש שנים ביקר בבירות האמנות של אירופה, ובהם רומא ופריז, והתוודע אל האמנות המודרנית.

בגרמניה עסק בציורי דיוקנאות של שתי קבוצות חברתיות בולטות: יהודים מצליחים ומפורסמים, כגון בני משפחת רוטשילד, ויהודים שבחרו להמיר את דתם – ובהם היינריך היינה. אופנהיים היה ידידם של סופרים, משוררים ואנשי רוח בגרמניה, ובהם יוהן וולפגנג פון גיתה, שהעריך את כישרונו וסייע לו לזכות בתואר פרופסור לציור. מוריץ אופנהיים שמר על יהדותו למרות האפליה נגד יהודים בגרמניה והלחצים החברתיים להתנצר.

בזיכרונותיו הסביר את דבקותו ביהדות: הוא שקל את הנצרות אל מול היהדות – "ונמצאה דת אבותיי מכריעה את הכף." בניגוד לזוהר ולפאר של הכנסייה ולפערים בין המעמדות בהיררכיה הנוצרית – "שיוויתי לנגדי תמיד את חוסר ההידור והפשטות הכבודה של בית הכנסת היהודי שבו שופכים [היהודים] את שִׂיחָם לפני קוֹנָם (=ה') – והכול שווים לפניו."²

כמה מציוריו משקפים את המתחים בחברה היהודית בגרמניה של ימיו – לדוגמה: הציור "שובו של המתנדב היהודי ממלחמות החירות" (1833 – 1834), שבו מתאר אופנהיים חייל יהודי פצוע וגלוי ראש חוזר למשפחתו המסורתית, שומרת המצוות. ציור אחר – "לאפטר ולסינג מבקרים אצל משה מנדלסון" (1856) מתאר את מנדלסון עומד מתחת למנורת שבת ולצדו לסינג, התומך בו מול לחציו של הכומר לאפאטר, שדרש ממנדלסון להתנצר.

אופנהיים האמין באפשרות של דו קיום והתקרבות בין יהודים לנוצרים, ונתן לכך ביטוי באחד מציוריו המאוחרים – "יארצייט" (=יום השנה) (1871), שבו תיאר חיילים יהודים במהלך מלחמת פרוסיה-צרפת, שהתכנסו לאמירת קדיש במניין.

לצד ציור דיוקנותיהם של בני החברה הגבוהה – יהודים, מומרים ונוצרים – צייר אופנהיים במחצית השנייה של המאה ה-19 סדרה של תמונות "מחיי משפחה יהודית מסורתית", שתיעדה את חייהם של יהודי פרנקפורט: את טקסי החיים, ובהם ברית מילה, דרשת בר מצווה, חתונה, לצד תיאורים של טקסי השבת והחגים.

סדרת הציורים זכתה להצלחה רבה בקרב יהודי גרמניה – ובכלל זה בקרב יהודים שנטשו זה מכבר את אורח החיים היהודי, והציורים עוררו בהם געגועים לעברם. באמצעות יצירותיו ביקש אופנהיים להציג את הדילמות של קיום יהודי בחברה מודרנית, לחזק את הזיקה למסורת היהודית בקרב יהודי גרמניה "ולהוכיח לגרמנים את יופיים הפנימי ואת ערכם" של החיים היהודיים.³

מוריץ דניאל אופנהיים נפטר בגרמניה בשנת תרמ"ב – 1882. את ספר זיכרונות הוציא לאור לאחר מותו – נכדו, הצייר אלפרד אופנהיים, שחי בלונדון.