מימונה

יום חג שאותו מציינים במוצאי חג הפסח (האחרון) וחוגגים במהלך הלילה ולמחרתו. חגיגת המימונה הייתה נפוצה בקרב יהודי צפון אפריקה (וקהילות אחרות של יהודי המזרח), ובימינו היא בעיקר חגם של יוצאי מרוקו. למשמעות המילה מימונה ולקשר שלה לחג הפסח יש כמה הסברים:¹
הקשר בין המילה מימונה למילה אמונה: חג הפסח הוא חג הגאולה – "בניסן נגאלו [בני ישראל] – בניסן עתידין ליגאל (=להיגאל)."² מאחר שהחג הסתיים וגם חודש ניסן מתקרב לסיומו, אך הגאולה טרם באה – נוהגים יהודי מרוקו להוסיף עוד יום חג, הוא המימונה, כדי להביע את אמונתם בגאולה, שגם אם תתמהמה – בוא תבוא.
הקשר בין חג המימונה לחג הפסח וראשית התבואה: לפי הלוח הקדום שבתורה, חודש ניסן הוא הראשון לחודשי השנה, ובו מבשילה התבואה הראשונה (השעורים). המשנה מציינת כי חג הפסח הוא אחד מארבעת ראשי השנה, ובו נדון גורלה של תבואת השנה – אם תהיה מבורכת אם לא.³ משום כך נוהגים לקשט את שולחן המימונה בשיבולי חיטה ירוקה ובקערית ובה דגים חיים, ואוכלים מאכלים המסמלים שפע ופריון – דגים, פולים, חלב ודבש, פירות ודברי מתיקה – ומברכים עליהם כדי שיתברכו יבולי השנה.
השלמת שמחת חג הפסח: לפי המסורת, במהלך ימי חג הפסח (פרט לליל הסדר) אין השמחה שלמה, מכיוון שהצלתם של בני ישראל הייתה כרוכה באובדן חייהם של המצרים, שטבעו בזמן קריעת ים סוף, וה' אסר לומר שירה בחג זה: "מעשה ידי טובעין בים – ואתם אומרים שירה לפני?"⁴ לפיכך, נוסף חג המימונה על חג הפסח – מיד עם סיומו – כדי להשלים את השמחה החסרה.
המימונה – ויום פטירתו של מימון, אביו של רמב"ם: לפי המסורת, חל יום פטירתו של ר' מימון, אביו של רמב"ם, למחרת חג הפסח. מאחר שרמב"ם היה מנהיגם של יהודי מצרים וצפון אפריקה, מציין חג המימונה את ההילולה לזכר פטירת אביו.⁵
ויש גם הסבר פולקלוריסטי הקשור לאמונה עממית במזל ובשֵד מזיק – "מימון – גדול מלכי השדים": באמצעות סעודת המימונה ביקשו לפייס את המזיק ולמנוע כל פגיעה או נזק.⁶
בליל המימונה נוהגים כאמור לערוך שולחן מקושט בשיבולים ירוקות ופרחים, בקערית ובה דגים חיים וכן במאכלים מיוחדים. הסעודה נערכת באווירה של שמחה, כאשר בני הקהילה מבקרים זה בביתו של זה, מזמינים אורחים לביתם ומתארחים בבתי אחרים. נראה שמנהג האירוח במימונה קשור לחג הפסח ולמנהגי הכשרות המיוחדים לו: בקהילות יהודי מרוקו הקפידו להימנע מלהתארח ולאכול בבתי אחרים במהלך החג, וכפיצוי על ההסתגרות הנהיגו את האירוח במימונה, מיד עם צאת החג.⁷ את פני האורחים – שלפי המסורת באים ללא הזמנה מוקדמת – מקבלים בעלי הבית בלבוש מרוקאי מסורתי ובברכת "תרבחו ותסעדו" – תצליחו ושיתמזל מזלכם – ולעתים גם בליווי צהלות וצהלולים. במרוקו נהגו לשלב במהלך הסעודה דברי תורה ודרשות לצד שירים ופיוטים.⁸
במדינת ישראל חגגו תחילה את חג המימונה במסגרת משפחתית בלבד, אך בשנת תשכ"ו – 1966 יזמו יוצאי מרוקו אירוע כלל ארצי, והחג היה מאז למסורת קבועה.⁹ וכך, לצד האירוח בבתים (בעיקר במוצאי חג הפסח) נוהגים לחגוג את המימונה למחרת הפסח בפיקניקים המוניים ובארוחות "על האש". האירוע המרכזי מתקיים בגן סאקר בירושלים בהשתתפות חברי ממשלה וכנסת, מנהיגים ואישי ציבור. בשנים האחרונות יצאה הקריאה להדגיש את אופיו העל-עדתי של החג ולצרף לשמחה גם בני עדות אחרות בסיסמה "עם אחד – ביחד".