משה רבנו (במקרא)

מבוא

משה בן עמרם ויוכבד, אחיהם הצעיר של אהרן ומרים, נולד בתקופת השעבוד של בני ישראל במצרים. הוא ניצל מגזירת מוות בזכות שלוש נשים: אמו, אחותו – ובת פרעה,¹ שנתנה לו את שמו² וגידלה אותו כבן בארמון המלך.
בבגרותו נאלץ לברוח ממצרים והגיע למדיין, שם רעה את צאן יתרו, התחתן עם ציפורה, בתו, ונולדו לו שני בניו. בהיותו רועה במדבר, התגלה ה' למשה בסנה הבוער והודיע לו על שליחותו: "וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות ג 10). מכאן ואילך³ משה מתואר כנביא ה' וכמנהיג, שהוציא את בני ישראל ממצרים, הביא אותם למעמד הר סיני וקיבל את התורה, והובילם עד לגבול הארץ המובטחת – שם מת והוא בן 120.
משה עומד במרכזם של ארבעה מתוך חמשת חומשי התורה, "אִישׁ הָאֱלֹהִים" (תהלים צ 1) ואבי הנביאים "אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד 10), "עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב 3). משה במדרשי חז"ל הוא המנהיג ואבי הנביאים שלא קם כמותו בישראל, אך גם הילד האהוב שייחודו – מלידתו – רועה נאמן של צאנו ושל עמו, שזכה לקרבת אלוהים שאין דומה לה – אך גם חטא ונענש.

מעט יוצרים: משה

מאת:

• אשר צבי (אחד העם) גינצברג

"…כשאני קורא את ההגדה בליל פסח ורוחו של משה בן עמרם –
זה גיבור הגיבורים, הניצב כעַמוּד אור על מפתן ההיסטוריה שלנו –
מרחפת לפני ומרוממת אותי ל'עולם העליון',
איני חש כלל באותה שעה לכל אותן השאלות והספקות,
שחכמי אומות העולם מונים אותנו בהם:
אם באמת היה האיש משה במציאוּת,
אם באמת חי ופעל באופן מתאים לְמַה שמקובל באומתנו,
אם באמת היה הוא מושיעם של ישראל ונותן התורה הזאת
בצורה שנשתמרה בידינו, וכדומה מן השאלות;
אלא מבטל אני בלבי כל אלה בבת אחת בתשובה פשוטה וקצרה:
זה משה האיש הקדמון, שאתם מבקשים לברר מציאוּתו ומהוּתו,
אינו עניין אלא למלומדים שכמותכם, אבל אנו יש לנו משה אחר,
משה שלנו, זה שצורתו קבועה בלב עמנו מדור דור
השפעתו על חיינו הלאומיים לא פסקה מימי קדם ועד עתה.
ומציאותו ההיסטורית של משה זה אינה תלויה כלל בחקירותיהם.
כי אף אם הייתם מצליחים להראות בבירור גמור,
שמשה האיש לא היה כלל, או שלא כך היה,
לא יִגָרַע על ידי זה מאומה ממציאותו ההיסטורית של משה האידיאל,
זה שהלך לפנינו לא רק ארבעים שנה במדבר סיני,
אלא אלפי שנה בכל ה'מִדְבָּרוֹת', שהתהלכנו בהם ממצרים ועד הנה.
וכשם שמציאותו של משה זה אינה מוטלת בספק אצלי,
כך גם מהותו ברורה לי ואינה עלולה להשתנות על ידי שום 'מציאה' אַרכיאוֹלוֹגית…"

*אחד העם, על פרשת דרכים – מבחר מאמרים, מבואר בידי ד"ר ירמיהו פרנקל, דביר, תשכ"ח – 1968, עמ' רח-רט.

לידתו והתבגרותו של משה

משה רבנו היה בנם של עמרם ויוכבד ואחיהם הצעיר של אהרן (לימים – הכוהן הגדול) ומרים (הנביאה). הוא נולד במצרים בתקופת השעבוד ובעיצומן של גזירות פרעה על בני ישראל, ובהן הגזירה: "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד – הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א 22). אמו נאלצה אפוא להחביאו מיד עם לידתו, אך במלאות לו שלושה חודשים "ולֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ" (ב 3). היא השאירה אותו בתיבה בתוך הסוף על שפת היאור, בעוד אחותו מרים ניצבה מרחוק להשגיח עליו. בת פרעה מצאה את התיבה ובה התינוק הבוכה, גידלה אותו כבנה ואף נתנה לו את שמו משה, "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ" (א 19).
המקרא אינו מתאר את ילדותו של משה, וחוזר לספר עליו רק בהתבגרותו, כאשר יצא אל אֶחָיו העברים וראה בסבלותיהם, ובאחת הפעמים פגש "אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו" (ב 11) – והרג את המצרי. משנודע דבר הרצח נאלץ משה לברוח ממצרים והגיע למדיין, שם היה לרועה צאנו של יתרו, כוהן מדין, נשא לאישה את ציפורה בתו ונולדו להם שני בנים, גֵרְשֹׁם ואליעזר.⁴ בעודו רועה את צאן יתרו במדבר, מתואר שה' נתגלה לו בשיח (סנה) בוער באש ו"אֵינֶנּוּ אֻכָּל".

התגלות זו הייתה נקודת מפנה בחייו: ה' גילה למשה את שמו המפורש ומסר לו את השליחות הכפולה: לבני ישראל – "פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם", ולפרעה – "וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (ג 2, 10, 16). משה ניסה לסרב לשליחות בטענה שבני ישראל לא יאמינו לו ובשל היותו "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן" (ד 10), אך ה' נתן לו אותות, הבטיח שאהרן אחיו יהיה לו לְפֶה, ושהוא יורה לשניהם מה לומר ומה לעשות. וכך שב משה למצרים עם אשתו ובניו, "מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ" (ד 20), התייצב לפני פרעה בשם ה' ודרש: "שַׁלַּח אֶת עַמִּי" (ה 1), וכעבור זמן (ועשר מכות על מצרים) הוביל את העם ליציאת מצרים.

משה בהר סיני

בחודש השלישי ליציאת מצרים הגיעו משה ובני ישראל להר סיני, ומשה "עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים" ושם שמע מפי ה' על הברית המוצעת לבני ישראל.⁵ משה תיווך בין ה' לעם בכל הקשור לברית בהר סיני – לקבלת הברית על ידי בני ישראל,⁶ להכנות של העם למעמד הר סיני, ולאחר מכן – למעמד עצמו.⁷

בשלב הבא הצטווה משה לעלות אל ה' עם פמליה ובה אהרן ושבעים מזקני ישראל – אך רק משה "ניגש… לבדו אל ה'" כדי לקבל את לוחות הברית, שעליהם היו חרותים עשרת הדיברות, "והתורה והמצווה". שישה ימים כיסה ענן ה' את הר סיני – וביום השביעי קרא ה' למשה "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן" ושם שהה בקרבת אלוהים 40 יום ו-40 לילה (שמות כד). בשהייתו זו על הר סיני קיבל משה מה' את המשפטים – חוקים אזרחיים, מוסריים-חברתיים וחוקים הקשורים לעבודת אלוהים (פרקים כא-כג), וכן הוראות מדויקות לבניית המשכן וכליו ולעבודת הכוהנים, וציווי על השבת.
בתום 40 הימים נתן ה' למשה "שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים" (לא 18). לפני ירידת משה מן ההר דיווח ה' למשה כי העם חטא ועשה עגל הזהב, וגם הודיע לו על כוונתו להשמיד את העם החוטא ולהקים עם חדש מזרעו של משה. בעקבות תחנוניו וטיעוניו של משה חזר ה' מכוונתו – ואז ירד משה מן ההר עם שני הלוחות בידיו. אך כאשר התקרב אל מחנה בני ישראל וראה את עגל הזהב והמחולות – השליך משה את הלוחות "וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (לב 19).
אחר כך עלה משה בפעם השנייה להר סיני, שם נגלה לו ה' בנקרת הצור, גילה לו את תכונותיו, שהן שלוש עשרה מידות (של ה'), וציווה עליו להכין את לוחות הברית השניים. בעקבות השהייה החוזרת עם ה' בהר סיני – שבמהלכה משה לא אכל ולא שתה – קרן עור פניו של משה.⁸ וכך ירד מן ההר ושני לוחות הברית בידו, ובהגיעו למחנה בני ישראל – כיסה את פניו הקורנות במסווה ומסר לבני ישראל "אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אִתּוֹ בְּהַר סִינָי" (לד 32).

משה המנהיג

משה נבחר על ידי ה' כשליחו ונביאו, שנועד להוביל את עם ישראל משעבוד מצרים למעמד הר סיני, ומשם – לארץ המובטחת. תחילה סירב משה לקבל על עצמו את השליחות מכיוון שלא האמין ביכולתו לשכנע את העם – "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" (שמות ד 1) ובשל תפישתו את עצמו כמי שאין לו את כישורים מתאימים: משה לא היה "אִישׁ דְּבָרִים" אלא "כְּבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן" (ד 10). הוא דחה את התפקיד וביקש מה': "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (ד 13), אך בסופו של דין ודברים ממושך נעתר וקיבל על עצמו את ההנהגה.
בתפקידו כמנהיג פעל משה כשליחו של ה' ועל פי הוראותיו. כך עשה בהתייצבו לפני פרעה,⁹ בעמידתו על שפת ים סוף¹⁰ ובהתמודדות עם בעיות היום-יום של הנהגת העם ב-40 שנות הנדודים במדבר. ומכאן הביטוי החוזר בתורה עשרות פעמים – "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה".
מנהיגותו של משה הקיפה את כל תחומי החיים: משה היה מנהיג דתי ורוחני, שופט, דיין¹¹ ומנהיג צבאי – וכל זאת בהדרכתו של ה', שקרבתו המיוחדת למשה באה לחזק את אמון העם במשה: "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (יט 9). הביקורת על משה ועל מנהיגותו נשמעה לא רק בקרב המון העם, שהרבה להתלונן על מצוקות החיים ועל קשיי הנדודים במדבר, אלא הייתה גם ביקורת מבית, שכללה חלק מבני שבטו – קֹרַח ואחרים מבני לוי – ואפילו את אחותו מרים ואחיו אהרן.¹²

תלונות העם החלו מיד אחרי יציאת מצרים וקריעת ים סוף: על רקע הגעגועים ל"סיר הבשר" במצרים (שמות טז 3) התלוננו בני ישראל שוב ושוב על מחסור באוכל ובמים, על סכנות הדרך ועל הקשיים הצפויים בכיבוש הארץ.¹³ העול הקשה של הנהגת העם וכפיות הטובה שלו הביאו את משה לרגעי משבר ואף לייאוש: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה… וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי – הָרְגֵנִי נָא הָרֹג" (במדבר יא 15). מרד קֹרַח ועדתו היה אחד המבחנים הקשים למנהיגותו של משה ולמעמדו, ובכל זאת הגן משה עליהם מזעם ה', ויחד עם אהרן ביקש רחמים על העדה בטענה: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף!?"

גם במשבר החמור ביותר בין העם לה' – חטא עגל הזהב – לא נטש משה את העם, לימד עליו זכות במסירות ובעקשנות והגן עליו מפני זעמו של ה', כשהוא מבקש מחילה על חטאם, "וְאִם אַיִן – מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ" (שמות לב 32).¹⁴ משה שימש גם מנהיג צבאי של העם, כפי שעולה מתיאורי המלחמה של בני ישראל בעמלק ובעמי עבר הירדן המזרחי.¹⁵

משה הנביא

משה היה הנביא בה"א הידיעה של עם ישראל "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד 10).¹⁶ בבחירתו ובדרך פעולתו היה משה דגם ואב טיפוס לנביא במקרא: הוא נבחר בידי ה' כשליחו, פעל בשמו וקיבל ממנו הוראות בדיבור אלוהי ישיר.
משה הנביא היה גם המנהיג שתיווך בין ה' ובין העם: הוא העביר את דבר ה', הוראותיו ותורתו אל העם – והביא לפני ה' את תגובות העם, תלונותיו ובקשותיו.¹⁷

ייחודו כנביא – בהיותו "אִישׁ הָאֱלֹהִים" (תהלים צ 1), שזכה להתגלות אלוהים "פָּנִים אֶל פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" (שמות לג 11) – ולקרבה יוצאת דופן עם ה': בעוד שלנביאים אחרים התגלה ה' בחזון או בחלום הלילה, "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה… פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ… וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט" (במדבר יב 8). יחסי הקרבה המיוחדים במינם בין ה' למשה הומחשו בתיאור ההתגלות של ה' אל משה בנקרת הצור: משה עמד בנקרת הצור, וה' עבר לפניו כשהוא מכסה את פני משה, כדי שמשה לא יראה את התגלות כבוד ה' מלפנים – אלא רק מאחור – "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" (שמות לג 17 – 23).

חטאו ומותו של משה

למרות תיאורי גדולתו היוצאת דופן של משה כמנהיג וכנביא, ואף שהיה בחיר ה' ושליחו וקרוב לו מכל בני האדם, ספר דברים מאתר שמשה לא זכה לממש את תכלית הנהגתו עד תום: הוא הביא את בני ישראל עד גבול הארץ – אך לא נכנס אליה: "זֹאת הָאָרֶץ… וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר", כפי שגזר עליו ה' כעונש על חטאו במי מריבה. ואף שמשה ידע מראש את הצפוי לו, המקרא מספר שהוא פנה אל ה' ערב הכניסה לארץ בתפילה ובתחנונים בניסיון לבטל את רוע הגזירה:

"אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה… וְלֹא שָׁמַע אֵלָי, וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה… כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (דברים ג 25 – 27).

וכך נאלץ משה להיפרד מן העם בערבות מואב ולהסתפק במראה פנורמי של "כל הארץ" מפסגת הר נבו (לד 1 – 4).
משה, שהמקרא מספר שהיה בן 120 שנה במותו, נפטר מן העולם במלוא אונו, "לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה". הוא נקבר בגיא בארץ מואב, אך מקום קבורתו לא נודע "עַד הַיּוֹם הַזֶּה". בני ישראל בכו במשך 30 יום על משה מנהיגם, שלא קם עוד נביא כמותו "אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" ושעשה בשליחות ה' את כל האותות והמופתים הגדולים "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (לד 5 – 12). בתיאור מות משה ובמלים אלו מסתיים ספר דברים ונחתמת התורה כולה – היא תורת משה.

העשרה - קישורים

מאמר של בני גזונדהייט, "ילדותו ובחירתו של משה" – באתר מקראנט:
מאמר של יעקב גיל, "כי קרן עור פני משה" – באתר מקראנט:

מאמר של רות וולפיש, "משה כדגם מנהיגות בספר דברים" – באתר מקראנט:

מאמר של יצחק שווה, "חטאו של משה" – באתר מקראנט:

אלי אשד, משה רבנו – כוכב קולנוע עליון, ובו פירוט של כל סרטי הקולנוע על דמותו של משה רבנו במשך כמאה שנה – מאז הסרט "משה רבנו ויציאת מצרים" (1905 – תרס"ג) ועד לסרט "סיפורו של משה" שהופק בשנת 2003 (תשס"ג):