משה שמיר
סופר ועורך יליד צפת, מן הבולטים בסופרי דור תש"ח. עסק גם בכתיבה ובעריכה עיתונאית, ולימים נבחר לחבר כנסת והקים את תנועת התחייה. זכה לפרסים ספרותיים ובהם פרס ביאליק ופרס ישראל (1988).
משה שמיר (1921 – 2004), סופר ועורך יליד צפת, מן הבולטים בסופרי תש"ח – דור מלחמת העצמאות – וחתן פרס ישראל לספרות (תשמ"ח – 1988). שמיר גדל והתחנך בתל אביב והיה חניך "השומר הצעיר" ואף חבר בהנהלת התנועה. בגיל 20 הצטרף לקיבוץ משמר העמק ושלוש שנים לאחר מכן התגייס לפלמ"ח.
בגיל 25 התחתן עם צביה לבית פרומקין, בת קיבוץ גבעת ברנר, ולבני הזוג נולדו שתי בנות ובן. משה שמיר עסק בעריכה ובכתיבה עיתונאית, היה העורך הראשון של השבועון "במחנה", ועורך המוסף הספרותי "משא" של העיתון "למרחב" ושל ביטאונים אחרים, ומשנת תשכ"ו – 1966 היה חבר מערכת עיתון "מעריב" ועורך המוסף הספרותי שלו.
לאחר הקמת המדינה היה פעיל במפ"ם, אך בעקבות מלחמת ששת הימים שינה את עמדותיו הפוליטיות והיה ממייסדי התנועה לארץ ישראל השלמה. הוא נבחר כחבר כנסת של "הליכוד" (תשל"ז – 1977) ושנתיים לאחר מכן פרש מן הליכוד והיה בין מקימיה של תנועת התחייה. משה שמיר זכה לפרסים ספרותיים על יצירתו, ובהם פרס אוסישקין, פרס ביאליק ופרס ישראל. משה שמיר נפטר בשנת תשס"ד – 2004 ונקבר בעירו, ראשון לציון.
משה שמיר עסק בכתיבת שירים, מחזות, סיפורים ורומנים, אך עיקר כישרונו כיוצר היה בתחום הסיפורת.1 רקע לסיפוריו משמשים העיר והמושבה, הקיבוץ ותנועת הנוער; וגיבורי סיפוריו הם ילידי הארץ, המעוצבים בדמותו האידאליסטית של ה"צבר" הנענה לאתגרי תקופתו כפי שעוצב בדמותו של אורי, גיבור הרומן "הוא הלך בשדות" (תש"ז – 1947).2 דמות דומה לאורי – אך עדינה ורגישה יותר הוא "אליק" – גיבור הרומן "במו ידיו" (תשי"א – 1951), שבו הנציח שמיר את אחיו אליק שנהרג במלחמת העצמאות.3
שמיר כתב גם רומנים היסטוריים המבוססים על ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל הקדומה, כחלק מן הַנְהִיָיה של בני דורו אחר עברו הריבוני והלא-גלותי של עם ישראל. "מלך בשר ודם" (תשי"ד – 1954) הוא הרומן ההיסטורי החשוב ביותר של שמיר, והוא עוסק במלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. על סיפור אוריה החתי ובת שבע כתב שמיר את הרומן ההיסטורי "כבשת הרש" (תשט"ו – 1956), ובו תיאר בביקורתיות רבה את התנהגותו של דויד המלך.
בשנות השבעים של המאה ה-20 פרסם שמיר כמה ספרים בנושאים היסטוריים מקראיים, ובהם: "הממלכה המאוחדת: דויד ושלמה"; "מנהיגים ושופטים מיהושע עד שאול"; "מלכי בית דויד מרחבעם עד חזקיהו"; "מלכי ישראל: מפילוג עד גלות".
הרומן "יונה מחצר זרה" (תשל"ד – 1973) ציין מפנה בתוכני יצירתו: הספר פורס את קורותיה של משפחה יהודית במזרח אירופה ובארץ ישראל, ובו עוסק שמיר לראשונה בחיי היהודים בגולה. רומן זה היה הראשון בטרילוגיה "רחוק מפנינים",4 ושני חלקיה האחרים היו "הינומת הכלה" (תשמ"ד – 1984) ו"עד הסוף" (תשנ"ב – 1991).
משה שמיר פרסם קובצי סיפורים קצרים, ובהם "נשים מחכות בחוץ" (תשי"ב – 1952), "סיפורים בשלושה קולות: קול מכפר, קול מעיר, קול מאתמול" (תשל"ח – 1978). הוא כתב מחזות וכן ספרים וסיפורים לילדים.5 בהיותו בן 80 יצא לאור ספרו האחרון, "יאיר" – ביוגרפיה מקיפה על מפקד הלח"י (תשס"א – 2001).