מתנות עניים

כך נקראו בפי חז"ל המענקים מן היבול החקלאי, שעל פי חוקי התורה יש לתת לעניים ולנזקקים. מענקים אלו היו סוג של מסים חקלאיים שהתורה קבעה לטובת הנזקקים, והן כוללות חמישה סוגים שונים: לקט, שכחה, פאה, פֶּרֶט ועוללות, מעשר עני.

לקט – הן השיבולים הנופלות בזמן הקציר ואשר אותן חייבים הקוצרים להשאיר לנזקקים, הבאים ללקט בשדה, כמו שכתוב בתורה: "וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט… לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אוֹתָם" (ויקרא יט 9 – 10). מספר השיבולים הנחשבות ללקט אינו נזכר בתורה והוא נדון במשנה.¹

שכחה – היא עומר, אלומת שיבולים שנשכחה בשדה בשעת הקציר, ואף היא שייכת לנזקקים. בעל השדה אינו רשאי לחזור ולקחת את העומר שנשכח, כמו שכתוב: "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ, לַגֵּר, לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה" (דברים כד 19).

פאה – היא היבול שבפאת השדה (או בקצה המטע) וגם אותה יש להשאיר לנזקקים: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר" (ויקרא יט 9). הגדרת השטח הנחשב לפאה אינה נזכרת בתורה אלא במשנה.²

פֶּרֶט ועוללות: פֶּרֶט – הלקט שבכרם: גרגרי הענבים הנושרים בשעת הבציר; עוללות – אשכולות קטנים של ענבים מועטים. גם הפרט והעוללות שייכים לנזקקים, ובעל השדה אינו רשאי לבצור אותם: "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (ויקרא יט 10).³
על מעשר עני – עיין בערך "מעשר".
המושג "מתנות עניים" הוא מן המשנה ואינו מופיע בתנ"ך. כאמור, מסכת פאה במשנה עוסקת במתנות עניים ודנה גם בהגדרותיהן. הרמב"ם קרא לקובץ ההלכות העוסק במצוות אלה במשנה תורה, "הלכות מתנות עניים" וכלל בהם גם את הצדקה הכספית.