נפש החיים

ספרו של ר' חיים מוולוז'ין, שהציג מסכת רעיונית מקיפה תוך הדגשת לימוד התורה כערך מרכזי; וזאת בתגובה לגישתה של תנועת החסידות, שדחקה את ערך הלמדנות והדגישה את הדבקות הדתית.

מאת:
< 1 דקות

"נפש החיים" הוא שמו של הספר שכתב ר' חיים מוולוז'ין (1749 – 1821)1 ונדפס לראשונה לאחר מותו בידי בנו (תקפ"ד 1824). חיים מוולוזין היה אחד מבכירי תלמידיו של הגר"א, ולאחר תקופת לימודיו בעיר וילנה עבר לוולוזין, שם כיהן כרב הקהילה ושם ייסד ישיבה מסוג חדש – ישיבת וולוז'ין, שהייתה תוך זמן קצר ל"סמכות עליונה לציבור היהודי בליטא".2
ר' חיים מוולוז'ין לא החרים את החסידים והיה מוכן להתיר לליטאי להצטרף לתנועת החסידות, בתנאי שיקבל על עצמו להקפיד על כמה כללים, והחשובים שבהם: קפדנות בקיום מצוות, לימוד תלמוד על מפרשיו, ואיסור חמור לזלזל בכבודו של הגר"א.
הספר "נפש החיים" מציג דרשות ודיון קבלי "על פי הזוהר וכתבי האר"י"3 המשמשים ככסות מושכת לעיקר תוכנו של הספר ולמטרתו: פולמוס נגד החסידות והתפיסה החסידית, המדגישה את חשיבותם של ספרי המוסר ואת התניית הלימוד "בדביקות גדולה" – שהיא "רעה חולה", שהביאה לדחיקת הערך המרכזי של לימוד תורה לשמה, היינו: לימוד התלמוד וההלכה, כמקובל במסורת ישראל.4
עם זאת, "נפש החיים" איננו רק ספר פולמוסי. הוא מציג "מסכת רעיונית מקיפה, שהיא בבחינת תשובה לאתגר החסידי".5 בספר זה משתמש המחבר ברעיונות ומושגים מתחום הקבלה כאמצעי במאבקו נגד החסידות ותפיסותיה.
בספר ארבעה שערים – ארבעה חלקים:

  1. השער ראשון עוסק במהות האדם ובייעודיו של האדם, שנברא בצלם אלוהים, תוך הדגשת החשיבות בקיום מצוות דקדקני לפי התורה שבכתב והתורה שבעל פה.
  2. השער השני עוסק במהות התפילה, שהיא "עבודה שבלב". התפילה, קיום המצוות ולימוד התורה משפיעים על ירידת השפע מן העולמות העליונים לעולמנו, אך לימוד התורה "הוא הגורם המכריע", ואילו השפעת התפילה "היא שולית".6
  3. השער השלישי עוסק בנוכחותו של האל בעולם בכל מקום ובכל זמן, ומדגיש את הצורך ללכת בדרכיו, להתפלל אליו ולייחד את שמו.
  4. השער הרביעי עוסק בערך של לימוד תורה – תוך התנצחות עם עמדתם של החסידים, שעיקר לימודם "בספרי יראה ומוסר… כי המה מלהיבים את הלבבות" – ואילו "כתר תורה", לימוד התלמוד והפסוקים, "מונח בקרן זווית".

עוד מציין ר' חיים מוולוז'ין כי יש בתי מדרש חסידיים שבהם "ספרי מוסר לרוב", אבל "ש"ס אחד שלם אין בו", ומוסיף: "לא זו הדרך בחר בו ה'". כאמור, חיים מוולוז'ין שלל את התפיסה החסידית הרדיקלית "שתבעה הכול – או לא כלום" – לימוד בדבקות או ויתור על לימוד בכלל, והציע גישה הדוגלת בהתקדמות הדרגתית, תוך הצבת לימוד התורה "בראש סולם הערכים".
"נפש החיים" זכה לתפוצה רחבה ולמהדורות רבות, והשפעתו ניכרת במספר הרב של מחברים שהסתמכו עליו וציטטו ממנו.7
גרסה מקוונת של הספר – באתר ספריא

הערות שוליים

  1. ר' חיים מוולוז'ין נהג לחתום בכינוי "נפש החיים" גם על מכתביו.
  2. שמואל אטינגר, תולדות עם ישראל בעת החדשה, הוצאת דביר, תשכ"ט - 1969, עמ' 127. ישיבת וולוז'ין לא התבססה על תמיכתה של הקהילה המקומית, אלא נתמכה על ידי קהילות רבות וגם מרוחקות. היא נהנתה ממעמד עצמאי, ותוך זמן קצר הייתה סמכות עליונה ליהודי ליטא לא רק בענייני הלכה - אלא גם בכל הקשור לסגנון חיים. בישיבת וולוז'ין עוצבה חברה של לומדי תורה שטיפחה את אידיאל הלימוד. ממנה יצאו גדולי התורה של אותה תקופה ובה צמחה מנהיגות חדשה ליהדות ליטא. אחד מתלמידיה הידועים של ישיבת וולוז'ין הוא המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק.
  3. חיים מוולוז'ין, נפש החיים, הקדמה.
  4. הספר מציג את התפיסה החסידית ואת פרשנותם למושג "לימוד תורה לשמה", שעיקרו - לשיטתם - לימוד בדבקות גדולה, בלי הפסקה. וכל מי שאינו מסוגל ללמוד בדבקות - מוטב שלא ילמד כלל. תפיסה זו עוררה את הדאגה להמשך קיומה של הלמדנות המסורתית - לימוד התלמוד על פרשניו ופוסקיו - כערך מרכזי ביהדות, ומכאן דאגתו של ר' חיים מוולוז'ין, ש"תפוג תורה חס ושלום" (נפש החיים, שער ד, פרק א).
  5. עמנואל אטקס, תנועת החסידות בראשיתה, ספריית אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשנ"ח - 1998, עמ' 111.
  6. עמנואל אטקס, תנועת החסידות בראשיתה, עמ' 117.
  7. עמנואל אטקס, תנועת החסידות בראשיתה, עמ' 118 - 119.