סעודה שלישית

הסעודה השלישית היא האחרונה בשלוש סעודות השבת: חז"ל קבעו שיש לאכול בשבת שלוש סעודות: סעודה ראשונה בליל שבת ושתי סעודות במהלך היום.¹ הסעודה השלישית נערכת בשבת אחרי הצהריים, לפני השקיעה, ומסיימים אותה לקראת צאת השבת.

יש האוכלים את הסעודה השלישית בבית הכנסת, לאחר תפילת מנחה, ויש האוכלים אותה בבית. הסעודה השלישית – להבדיל משתי קודמותיה – אינה כוללת קידוש על היין, אך יש בה לחם משנה, ויש הנוהגים לאכול בה דגים – מלוחים או כבושים – וכן קטניות, ירקות ופירות.

לפי תורת הקבלה, יש לסעודה השלישית משמעות מיוחדת, מאחר שהיא מתקיימת בזמן שבו מתאפשרת קרבה גדולה בין היושב במרומים לעמו – זמן של גילוי עליון ורצון הרצונות (בארמית – "רעווא דרעווין"). ולפיכך רבים ממנהיגיה של תנועת החסידות נהגו לומר דברי תורה בסעודה זו דווקא. והזמירות שנוהגים לשיר בסעודה זו הן ביטוי – במילים ובלחן – לכיסופים לקרבת האל, דוגמת הפיוט "ידיד נפש", המסתיים בבקשה לה', החביב והאהוב:

"הגלה נא ופרוש, חביב, / עלי את סוכת שלומך,/ תאיר ארץ מכבודך, / נגילה ונשמחה בך. / מהר, אהוב, כי בא מועד, וחנני כימי עולם (=כמו בימי קדם)." ²