עיר מקלט

לפי חוקי המקרא, נועדה עיר המקלט¹ לרוצח בשגגה (להבדיל מרוצח במזיד), "אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת" (דברים ד 42) – על מנת להצילו מנקמת הדם של קרובי הנרצח.² ולפיכך קבעה התורה: "וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" (שמות כא 13).

על פי ההלכה התנאית, כל רוצח – בין בשוגג ובין במזיד – בורח אל אחת מערי המקלט.³ בית הדין מעמיד את הרוצח לדין, ואם נמצא שהרג בשגגה – מחזירים אותו לעיר המקלט. לאחר מות הכוהן הגדול. , ההורג חופשי להתיישב בכל מקום: "כשם שבחייו מכפר הכוהן בעבודתו הקדושה על בני ישראל (ויקרא טז 15, 21), כך במותו הוא מכפר על הרוצח."⁴

במהלך שהותו בעיר המקלט נאסר עליו לעזוב את העיר, כדי להגן עליו מפני נקמת דם. אך אם יצא ממנה – מותר היה לגואל הדם להרגו, או לכל הפחות גואל הדם לא נענש אם הרגו (במדבר לה 26 – 27).
לפי התורה, לקראת הכניסה לארץ ציווה ה' על משה להקצות שש ערי מקלט "לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה", וכולן נמנו עם ערי הלויים והכוהנים (במדבר לה 6). ובהתאם לצו זה הקצה משה שלוש ערים בעבר הירדן המזרחי – בצר, רמות-גלעד וגולן (דברים ד 41 – 43) – והורה לבני ישראל להבדיל עוד שלוש ערים בעבר הירדן המערבי, בארץ ישראל – לאחר כיבוש הארץ וההתנחלות בה (דברים יט 1 – 2).

יתר על כן, משה ציווה על בני ישראל להוסיף עוד שלוש ערי מקלט כאשר "יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ… וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ" – כדי שלא יישפך "דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ" (דברים יט 8 – 10).
בספר יהושע מסופר כי לאחר הכניסה לארץ מימש את הציווי יהושע בן נון, תלמידו ויורשו של משה, והקצה שלוש ערי מקלט בארץ, בעבר הירדן המערבי – קדש (בגליל), שכם (בהר אפרים) "וְקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן" – לצד שלוש הערים בעבר הירדן המזרחי – בצר, רמות-גלעד וגולן.

בספר יהושע יש חזרה על עיקרי הדינים הנוגעים לעיר מקלט, ובהם: ייעודה של עיר המקלט לרוצח בשגגה; הכנסתו לעיר המקלט לאחר בירור ראשוני לפני זקני העיר; האיסור להסגירו לידי משפחת הנרצח; החובה להעמידו למשפט; שהותו (בהתאם לתוצאות המשפט) בעיר המקלט עד מות הכוהן הגדול, ולאחר מכן – חזרתו "אֶל עִירוֹ וְאֶל בֵּיתוֹ" (יהושע כ 1 – 8).
חז"ל עסקו במעמדו של הרוצח בשגגה בזמן שהותו בעיר המקלט – ולאחר שובו לעירו, לדוגמה: אם תושבי העיר (לויים וכוהנים) ביקשו להעניק לו מעמד של כבוד בעיר – עליו להזכיר להם "רוצח אני", ואם בכל זאת יבקשו – לא יסרב להם. ולאחר מות הכוהן הגדול ושובו לעירו הוא רשאי לחזור לתפקידיו הקודמים. ואם מת הרוצח בשגגה במהלך שהותו בעיר המקלט – הוא נקבר בה: "שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו."⁵
עיר מקלט – בלשון ימינו: כינוי למקום שמגיעים אליו פליטים או אנשים שנמלטו או שגורשו מביתם וממקומם, עקב אסונות טבע, מלחמות או רדיפות פוליטיות.