ערבית-יהודית (ספרות)
ערבית בתעתיק עברי, שהתפתחה בימי הביניים בקרב יהודים בארצות האסלאם, וכללה ספרות מתורגמת בתחומי המדע והפילוסופיה לצד יצירות יהודיות בתחום המקרא וההלכה, דקדוק ורפואה, הגות ומוסר.
בעקבות כיבושי האסלאם במאה ה-7 החליפה השפה הערבית בהדרגה את הארמית כלשון הדיבור והכתיבה של היהודים בארצות הכבושות. בערבית-היהודית – ניבים של השפה הערבית שבהם דיברו יהודים, בעיקר בימי הביניים, בארצות דוברות ערבית מבבל ועד מרוקו. ובשפה הערבית-היהודית הם גם כתבו את יצירותיהם – באותיות עבריות, ובתוספת סימנים מיוחדים לאותיות ערביות שאין להן מקבילה בעברית.
מן המאה ה-9 הייתה הערבית לשפת היום יום בקרב היהודים בארצות האסלאם, וחדרה גם אל "הפינות המקודשות ביותר של תרבות ישראל: ההלכה היהודית, פרשנות המקרא ואף הדקדוק העברי" 1, לדוגמה: לתרגום התנ"ך ולפרשנותו של רס"ג,2 וכן לספר המצוות ולפירוש המשנה של רמב"ם.3
בערבית-היהודית נכתבו יצירות בתחום ההגות והמוסר: מורה הנבוכים שכתב רמב"ם, ספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי, חובות הלבבות של ר' בחיי אבן פקודה ועוד. כמו כן נכתבו בערבית-יהודית יצירות בתחום הרפואה והמדעים – ולמעשה כמעט בכל התחומים – פרט לפיוט, שרובו ככולו נכתב בעברית בלבד.
על השאלה, כיצד אימצה תרבות ישראל את השפה הערבית הזרה כלשון התרבותית של יצירותיה, מציעים החוקרים כמה תשובות: התופעה של אימוץ לשון זרה כלשון תרבות לא הייתה חדשה: שבי ציון המירו את הכתב העברי הקדום בכתב האשורי והביאו אתם את הארמית. זאת ועוד: קבוצות שפרשו מן היהדות – ובראשם הקראים – השתמשו בערבית, וכן בערבית באותיות עבריות, והוויכוחים אתם חייבו את השימוש בשפתם.
מניע נוסף לאימוץ הערבית היה השאיפה להביא את התרבות היהודית לכל שכבות העם – "תופעה חדשה בתולדות הרוח בישראל" על רקע הפולמוס עם הקראים והצורך להנחיל את ההלכה הרבנית בקהילות ישראל.4
הערבית-היהודית בימי הביניים התפתחה במקביל בשני אזורים: במזרח – בארץ ישראל, בבל ומצרים – ובמערב" – בספרד וצפון אפריקה. בשפה זו – ערבית בתעתיק עברי – נכתבה ספרות ענפה בשני תחומים עיקריים:
א. תרגומים של יצירות בנושאי מדע, ובעיקר בפילוסופיה, שבזכותם התפתחה ההגות היהודית.
ב. יצירה יהודית מקורית בערבית-יהודית.
עם זאת השפיעו ספרים אלו בזכות תרגומיהם לעברית בידי המתרגמים המפורסמים בני התקופה, ובהם משפחת אבן תיבון, יהודה אלחריזי ואחרים. מרבית הספרות היהודית שנכתבה בערבית ולא נתרגמה לעברית – כמעט ונשכחה כליל ולא הותירה את רישומה על היצירה היהודית – עד שנחשפה בגניזת קהיר. גילוי הגניזה חשף את היקפה הרב של הספרות היהודית בערבית – ואת השפעתה על היהודים דוברי הערבית בכל הדורות.
רבים מניבי הערבית-היהודית החלו להיעלם במאה ה-20, עם הגירתם של רוב יהודי ארצות ערב לישראל, לצרפת, ולארצות אחרות.