פסח שני

י"ד באייר, חודש אחרי חג הפסח, נקבע כפסח שני, אך אינו קשור לחג הפסח של ימינו אלא לקרבן הפסח (בתקופת המקדש). פסח שני נועד לאנשים שלא יכלו להשתתף בקרבן הפסח במועד המקורי.

מאת:
< 1 דקות

התאריך י"ד בחודש אייר1 – חודש לאחר מועד חג הפסח – נקבע כפסח שני. תאריך זה אינו נוגע לחג המצות המקראי, הוא חג הפסח של ימינו, אלא לקרבן הפסח שהיו מביאים בזמן שבית המקדש היה קיים.

קביעתו של פסח שני היא מן התורה: אנשים טמאים, שלא יכלו להשתתף בהבאת קרבן הפסח ובאכילתו, פנו אל משה בטרוניה: "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?" (במדבר ט 7). משה פנה אל ה' – וקיבל את הציווי על פסח שני, שהוא הזדמנות שנייה לכל מי שנמנע ממנו להביא את קרבן הפסח במועדו – "טָמֵא לָנֶפֶש" או מי שנמצא "בְדֶרֶךְ רְחֹקָה… וְעָשָׂה פֶסַח לַה' בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם… עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (במדבר ט 10 – 12).2

בימינו יש הנוהגים לאכול מעט מצה3 בתאריך י"ד באייר – זכר לקרבן של פסח שני, שגם אותו נצטוו לאכול "על מצות ומרורים".

הערות שוליים

  1. אייר הוא החודש השני לפי מניין החודשים הקדום שבתורה. החודש הראשון - הוא חודש האביב, חודש ניסן.
  2. בפסח שני נהגו כל אותן מצוות שהיו קשורות במישרין לקרבן הפסח - לאופן הכנתו ולאכילתו "צלי אש על מצה ומרורים" - ב דיוק כמו בפסח המקורי. עם זאת, פסח שני לא כלל מצוות ואיסורים הקושרים לחג המצות, ולכן לא חל בו איסור חמץ. וכל מי שחגג פסח שני - "חמץ ומצה עמו בבית" (תלמוד ירושלמי, מסכת פסחים, פרק ט הלכה ג; תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף צה עמ' א).
  3. הכוונה לשיעור המינימאלי של אכילת מצה בליל הסדר, שהוא "כזית": שיעור זה מוערך כ- 28.8 סמ"ק, ובמקרה של מצה - כ-27 גרם (ויש חישובים נמוכים מזה ואף גבוהים מזה, לפי שיטות שונות). באופן עקרוני, חז"ל קבעו מדידה ("שיעור") של מזון לפי נפח, ולצורך כך השתמשו בנפח של מזון מוכר בתקופתם, כגון ביצה או זית.