פרה אדומה

פרה אדומה – כשמה כן היא: פרה ששיער עורה אדום כולו, "פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (במדבר יט 2), כלומר: פרה ללא מום ואשר לא שימשה מעולם כבהמת עבודה.¹
הכוהן היה שוחט את הפרה ולאחר מכן שורף אותה על כל חלקיה, ולתוך "שְׂרֵפַת הַפָּרָה" היה מוסיף "עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת" (יט 6).² את אפר הפרה היה אוסף איש טהור "וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת" (יט 9). את האפר היו מערבבים במים חיים ממקור נביעה טבעי, ובאמצעות אזוב – ככל הנראה ענף זעתר – היו מתיזים את מי הפרה האדומה על כל מי שנטמא מטומאת המת (יט 13 – 20).³ התורה אינה מציגה הסבר או נימוק לשימוש באפר פרה אדומה לטיהור מטומאת המת, וקובעת: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר" (יט 2). אך מדרש אגדה מסביר כי הבחירה בפרה אדומה נועדה לכפר על חטא עגל הזהב: "כך אמר הקדוש ברוך הוא: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל."⁴
בסוף חודש אדר לקראת חג הפסח קוראים בקריאת התורה את הפרשה העוסקת בפרה האדומה, זכר לתקופה שבית המקדש היה קיים ובני ישראל היו חייבים להיטהר במי פרה אדומה לפני אכילת זבח פסח (במדבר ט 1 – 14).