פרנץ קפקא

פרנץ קפקא (1883 – 1924), סופר יהודי (שכתב גרמנית) והיה לאחד הסופרים המשפיעים ביותר במאה ה-20. הוא נולד בפראג (כיום בירת צ'כיה),¹ והיה הבכור בששת ילדיהם של יוליה (לבית לוי) והרמן קפקא.² קפקא ואחיו גדלו במשפחה יהודית מתבוללת והתחנכו בעיקר בידי משרתות ואומנות: אביו הסוחר היה איש קפדן ורגזן, שהשקיע את רוב זמנו בפרנסה ולא הרבה להתראות עם ילדיו. אמו נרתמה להצלחתו הכלכלית של אביו, ונוכחותה בבית חסרה מאוד לילדיה – ובמיוחד לפרנץ.³

קפקא חי רוב ימיו בפראג באווירה המיוחדת של העיר ששילבה תרבות צ'כית, גרמנית ויהודית. הוא למד בגימנסיה גרמנית ולאחר מכן באוניברסיטה הגרמנית של פראג, שם סיים לימודי משפטים וקיבל תואר דוקטור.⁴ לפרנסתו עבד בעסקי ביטוח, אך ראה את ייעודו בכתיבת ספרות. קפקא לא התחתן מעולם, אך התארס פעמיים.⁵ בגיל 34 חלה בשחפת וממנה לא החלים: הוא נפטר בגיל 41 ונקבר בעיר הולדתו, פראג.
מרכיבים אוטוביוגרפיים רבים באו לידי ביטוי ביצירותיו: החל בדמותו המחמירה והנוקשה של האב, שאישיותו הטילה צל כבד על חייו של קפקא ועל כתיבתו, וכלה בעבודתו המינהלית כפקיד בחברות ביטוח. במרבית יצירותיו נתקל הגיבור שוב ושב במכשולים ביורוקרטיים המסכלים את תכניותיו ומשבשים את מהלך חייו.⁶ קפקא כתב בעיקר סיפורים, ובכלל זה – סיפורים קצרים מאוד. מקצת סיפורים אלו תורגמו לעברית והתפרסמו בשני קבצים: "סיפורים ופרקי התבוננות", "רופא כפרי ועוד סיפורים",⁷ ובשניהם מופיע הסיפור הקצר "הגלגול", הנחשב לאחת מיצירותיו המשפיעות ביותר של קפקא.⁸
כמו כן כתב יומנים ורומנים, והידוע שבהם הוא "המשפט", שתורגם אף הוא לעברית (תשכ"א – 1961).⁹
רק מעט מיצירותיו התפרסמו בחייו, ומרביתן נשמרו בזכות ידידו מקס ברוד, שבניגוד לבקשת קפקא – לא שרף את כתבי היד ואף דאג לפרסמם לאחר מות קפקא. נקודת המוצא של מרבית סיפוריו היא אירוע פנטסטי, לא מציאותי – כגון: קוף ההופך לאדם ("דין וחשבון לאקדמיה") או אדם ההופך לתיקן ("הגלגול"). עם זאת, התיאורים ביצירותיו מציאותיים ומפורטים לפרטי פרטים. האווירה העולה מהם – קודרת ולעתים מְסוּיֶטֶת, ומשדרת תחושה של היעדר מוצא ותקווה. יצירתו של קפקא עוסקת במצבו של האדם באשר הוא ולא בנושאים יהודיים, ומרבית יצירותיו נותרו בלתי גמורות.
כאמור, קפקא גדל במשפחה מתבוללת, אך במהלך השנים התקרב ליהדות, קרא ספרות חסידית (בתרגום לגרמנית של בובר), גילה עניין בתולדות עם ישראל, למד עברית, ובשנותיו האחרונות גם חשב על עלייה לארץ ישראל . במכתב לידידו מקס ברוד סיפר על קרבתו לספרות החסידית: "כל הסיפורים החסידיים… הם הספרות היהודית היחידה שבה אני מרגיש תמיד ומיד בבית, ויהא מצב רוחי מה שיהא."¹⁰

שיבתו של קפקא ליהדות באה לידי ביטוי במשפט שרשם ביומנו בערב יום הכיפורים תרע"ו- 1915: "מעשה התאבדות הוא לא ללכת לבית הכנסת." חוקרי קפקא מציינים כי תכנים אלו, שהגיעו לתודעתו בגלוי, באו לידי ביטוי חבוי בלבד ביצירתו, "לאחר שניסה לשווא לגרשם, לדחותם, להדחיקם או לנוס מפניהם".¹¹
מקס ברוד, שהיה אחראי לעזבונו של קאפקא, הוריש בצוואתו את כתבי היד המקוריים של קפקא למזכירתו, והיא מכרה את חלקם במכירות פומביות ולא הסכימה לבקשת חוקרים לצלם את כתבי היד טרם מכירתם.¹² לאחר מאבק משפטי בנושא הגיעה שארית הירושה לספריה הלאומית בירושלים. ספריו תורגמו לאין-ספור שפות, ובהן אנגלית, צרפתית, עברית, נורווגית, איטלקית יפנית ועוד.