פרשנות המקרא בעת החדשה

פרשנות שראשיתה בתרבות ההשכלה וחקר המקרא, והיא כוללת פרשנות מסורתית לצד פרשנות מדעית ומחקרית. במדינת ישראל יצאו לאור סדרות של תנ"ך מבואר ומפורש, המותאמות למגוון קוראים ולומדים בני ימינו.

מאת:
< 1 דקות

מבוא

פרשנות המקרא בעת החדשה כוללת פרשנות יהודית מסורתית (אורתודוקסית), שנתחברה בתחילה כתגובה להשכלה, לצד פרשנות חדשה, שנכתבה בהשראת רעיונות ההשכלה1  ומחקר המקרא2  ובכלל זה חקר המזרח הקדום.3  לזו וגם לזו משותפת ההכרה בייחודו של התנ"ך – בסגולותיו האמנותיות בתחום הסיפור והסגנון, במסריו המוסריים הנעלים ובתפיסה כי "מקורו האלוהי משתקף בעושר הרוחני המתגלה לעיני הקורא המעמיק, והמאמין".4

במדינת ישראל ראו אור סדרות של תנ"ך מפורש – ובהן פרשנות חדשה המבוססת על חקר המקרא לצד סדרות המבוססות על פרשנות מסורתית. אלו ואלו נועדו לקרב את המקרא אל הקורא הישראלי בן ימינו ולהחזיר את התנ"ך למקומו הראוי בארון הספרים. וברוח הזמן והשאיפות לשלום (עכשיו) ולמשיח (עכשיו)  – ראו אור גם ספרים  בסגנון "תנ"ך עכשיו".

פרשנות מסורתית (אורתודוקסית) בעת החדשה

הפרשנות המסורתית באירופה בעת החדשה הייתה במידה רבה תגובה למפעל הביאור של מנדלסון, שהיה מזוהה בחוגים אורתודוקסיים עם מגמות ההשכלה, החילון וההתבוללות. רבנים אורתודוקסים באירופה ביקשו למתן את השפעת המגמות הליברליות של ההשכלה והרפורמה – ולחזק את האורתודוקסיה.

לשם כך החלו לעסוק בתרגום התנ"ך ובפרשנותו. מלבי"ם, לדוגמה, כתב את פירושיו לתנ"ך "מתוך כוונה מפורשת" להציע "פירוש אורתודוקסי שיהא מסוגל לעמוד בפני הביאור".5 וגם פירושו לתורה של רש"ר הירש נועד לבסס ולחזק את מעמד האורתודוקסיה בגרמניה אל מול תנועת הרפורמה.

פרשנות זו נכתבה ברוח המסורת המקובלת – אך בשילוב מרכיבים מודרניים: עקרונות מתחום חקר הלשון והסגנון; הסתייעות בתחומי עזר, ובהם היסטוריה וגיאוגרפיה; שימוש בשיטות מדעיות שבהן השתמשו חוקרי מקרא ופרשנים נוצרים;6 הסתייעות במקורות ובממצאים מן המזרח הקדום (שלא סתרו את המסורת) וכן בחקר שפות שמיות עתיקות. בין פרשני המקרא המסורתיים המשכילים היו שהכירו היטב את ביקורת המקרא – כגון שד"ל ורד"צ הופמן, שהתנגדו לביקורת המקרא ועקרונותיה, ורד"צ הופמן אף נימק את התנגדותו בפירושיו.7

הפרשנים המסורתיים בעת החדשה הדגישו את הקשר שאין לנתקו בין התורה שבכתב ובין התורה שבעל פה, כפי שבאה לידי ביטוי במדרשי חז"ל. כך עשה הנצי"ב – הרב נפתלי צבי יהודה ברלין,8 שביקש להוכיח בפירושו לתורה את "אחדות פשוטו של המקרא ודקדוק לשונה של תורה שבכתב עם תורה שבעל פה".9 רש"ר הירש ביקש לבסס את ביאורו למקרא, גם "על מסורות ההלכה והאגדה שנמסרו לנו מימי קדמוניות אומתנו יחד עם נוסח התנ"ך".

פרשנות מקרא שנכתבה בעת החדשה בצפון אפריקה היא פירושו לתורה של ר' חיים בן עטר – "אור החיים", ובו דברי מוסר ועצות לחיזוק האמונה, רמזים וגימטריות – לצד פירוש הכתוב. פרשנות אורתודוקסית ראשונה מסוגה לתורה נתחברה במדינת ישראל בידי הרב מרדכי ברויאר, "שלא חשש להודות בפה מלא בתוקפן של הקושיות שהעלתה ביקורת המקרא הקלסית בדבר אחדותו של ספר התורה, ושלל רק את תשובותיה".10

פרשנות מקרא חדשה

פרשני מקרא חדשים השתמשו בכלים של מחקר המקרא המודרני תוך הדגשת ייחודה של ספרות המקרא. הם ראו במפעלם הפרשני המשך לפרשנות המסורתית – בכלים אחרים, ללא מחויבות צמודה לתורה שבעל פה ולפרשנות חז"ל (מדרשי הלכה ואגדה).
הפרשן בנו יעקב (1862 – 1945) כתב פירושים בגרמנית לשלושה מתוך חמישה חומשי תורה – לספרים בראשית, שמות, ויקרא.11 יעקב היה רב רפורמי שהכיר את הגישה של ביקורת המקרא אך דחה את מחקר המקרא הנוצרי, וביקש להציע פירוש יהודי שיוכל "להסיר מאתנו הבושה כאילו אנו זקוקים בהבנת התורה לפירושי הגויים". פרשנותו התבססה על חקר הלשון והדקדוק העברי, והתכוונה לפרשנות מדויקת ככל האפשר שתגיע עד "לאמיתה של תורה", כהגדרתה של פרופ' נחמה ליבוביץ.12

מ"ד קאסוטו כתב פירוש חלקי לספר בראשית ופירוש לספר שמות, ופרסם מחקרים רבים בספרות המקרא.13 בפירושיו לתורה הציע הסבר לתהליך כתיבת התורה שהיה, לשיטתו, תחליף לגישה של ביקורת המקרא: קאסוטו הכיר בקיומן של מסורות קדומות ומנוגדות שהיו קיימות בישראל, אך לדעתו "בחרה התורה באותן המסורות שנראו לה ראויות להתקבל. ואת שבחרה זיקקה וצירפה, סידרה וקישרה, סגננה וניסחה לפי רוחה… בדרך כלל נתנה תורה לכל המסורות שקיבלה צורה חדשה משלה, עד שנעשו אחדות (=אחידות) בידה".14

מאיר וייס (1900 – 1998) כתב פרשנות לספר עמוס, איוב (פרקים א-ב) ומזמורי תהלים, בגישה המבוססת על "עיקרי מדע הספרות החדש", על אחדות הצורה והתוכן המחייבת קריאה צמודה וחושפת את אומנות השירה והסיפור במקרא.15

סדרות של תנ"ך מפורש במדינת ישראל

במהלך המאה ה-20 יצאו לאור בארץ כמה וכמה סדרות של תנ"ך עם פירושים חדשים שנועדו לקהל הרחב וגם לתלמידים ומורים במערכת החינוך הממלכתית. הסנונית הראשונה, בשנים תר"צ-תרצ"ג (1930 – 1931), הייתה הסדרה "תורה, נביאים וכתובים עם פירוש מדעי", בהשתתפות "למדנים מומחים" ובעריכת אברהם כהנא.

בעקבות סדרה מדעית זו ראו אור שתי סדרות עממיות שפנו לקהל משכיל, לתלמידים ולמורים, וזכו לפופולריות רבה: "תנ"ך עם ביאור חדש, מפות וציורים" מאת ש"ל גורדון, והסדרה "תורה, נביאים וכתובים" עם פירוש חדש בצירוף מבואות מאת א"ש הרטום.16

בשלהי המאה ה-20 יצאו לאור סדרות חדשות לציבור המתעניין, ובכלל זה ללומדים – תלמידים, מורים וסטודנטים: הסדרה "עולם התנ"ך" אינה מביאה פירוש לכל פסוק – אלא למקצת הפסוקים, לביטויים ולמושגים, ועיקר חידושה בהצגת הארות מדעיות, סיכומים מחקריים וחומר השוואתי מן המזרח הקדום. הפירוש כולל תמונות צבע ובהן ממצאים ארכיאולוגיים, יצירות אמנות, אתרים ומפות.17

הסדרה "תורה, נביאים וכתובים עם פירוש דעת המקרא" בהוצאת מוסד הרב קוק מיועדת לקהל קוראים דתי ומסורתי ופונה "למורה, לתלמיד המבוגר, לסטודנטים באוניברסיטאות ולכל משכיל עברי". פירוש "דעת מקרא" כולל ביאור והסבר לכל פסוק ופסוק; הוא מתבסס על הפרשנות המסורתית הקלאסית, החל בפרשנות חז"ל וכלה בפרשנים מסורתיים בני זמננו, ומסתייע במחקר המדעי במגוון תחומים – מזרח קדום, לשון, היסטוריה, ארכיאולוגיה וגיאוגרפיה "במידה שתוצאות מחקרים אלה אינן נוגדות את מסורת ישראל". הסדרה גם כוללת תצלומים של נופים, אתרים וממצאים ארכיאולוגיים, איורים ומפות (בשחור-לבן).18

הסדרה "מקרא לישראל" מציעה אף היא פירוש מדעי, הכולל חלוקת הטקסט ליחידות ספרותיות ופירוש לכל פסוק ועניין לפי הסדר. הפירוש נועד להבליט את ההיבט האמנותי של המקרא, לבחון את העולם הרעיוני העולה מספרי המקרא ולהביא את מיטב הידע על לשון המקרא – לקהל המשכיל, למורים ולסטודנטים. בסדרה – מפות, איורים וצילומים בשחור-לבן.19
נחמה ליבוביץ הוסיפה לנוף הפרשנות בישראל סדרה של "עיונים חדשים" בחמישה חומשי תורה,20 שנכתבו לא רק כדי "להבהיר ולהאיר את הכתוב עצמו", אלא גם כדי "שתלמידינו יראו ויכירו איך נלמדו והובנו פסוקי תורה וענייניה במשך הדורות". וזאת מתוך ההנחה המקובלת בתורת הספרות הכללית, "שאין טקסט ספרותי-אמנותי גדול נשאר סטטי, כפי שנכתב והובן בשעתו, אלא שהוא הולך וגדל עם דורות קוראיו, לומדיו ופרשניו".21

בשנת תשפ"א – 2021 הושלמה סדרת התנ"ך המבואר של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, המציגה  חלוקה של כל אחד מספרי התנ"ך ופרקיו לפסקאות בתוספות כותרות, ביאורי פסוקים, מידע מדעי עדכני על מקומות, צמחים, בעלי חיים ועוד. כמו כן מציעה הסדרה הרחבות הגותיות, פרשניות ולשוניות. הסדרה נועדה להציע "ביאור שקוף" ולהנגיש את המקרא לקורא וללומד בן ימינו. פירוש זה קיים בגרסה מקוונת במיזם  "929 – תנ"ך ביחד" – קריאה משותפת, כלל-ישראלית ללימוד פרק יומי בתנ"ך, שהחל בשנת תשע"ה – 2014.

תנ"ך עכשיו... בישראל

התייחסות דרשנית אקטואלית והומוריסטית לסיפורי המקרא במדינת ישראל של המאה ה-20 מצאה את ביטויה בשני ספרים: ספרו של הסופר מאיר שָׁלֵו, "תנ"ך עכשיו", וספרם של אפרים סידון ואבנר אברהמי, "לחיות מהתנ"ך". הספר "תנ"ך עכשיו" יצא לאור בשנת תשמ"ה – 1985 וזכה לתפוצה גדולה.

בספר מציע מאיר שָׁלֵו פירוש עכשווי ואַחֵר לסיפורי המקרא, השואב ממדרשי חז"ל ומחקר המקרא אך כתוב בסגנון קליל ועממי: שָׁלֵו המיר את הלשון המקראית הארכאית בלבוש לשוני עכשווי, ושילב בפירושו ביטויים ומושגים מן המציאות הפוליטית, החברתית והכלכלית בישראל של סוף המאה ה-20. את הפערים בסיפור המקראי הוא ממלא לעתים כיד הדמיון הטובה עליו, ללא אחיזה מוסמכת בטקסט המקראי.22

פרשנות מדרשית לסיפורי התורה באמצעות סיפור מצויר (קומיקס) מציעים אפרים סידון ואבנר אברהמי בספרם "לחיות מהתנ"ך". השניים מעניקים לסיפורי המקרא ולגיבוריו פרשנות אקטואלית (לזמנם) והומוריסטית, ובה התייחסויות – גלויות או מרומזות – לתרבות במדינת ישראל, וביקורת נוקבת על החברה והפוליטיקה הישראלית של סוף המאה ה-20. 23

העשרה - קישורים

מאמר של יחיאל צבי מוסקוביץ, "פרשנות המקרא בימינו" – באתר דעת

מאמר של חיים בן-טוב, "אור החיים – הפירוש לתורה של רבי חיים בן עטר" – באתר דעת

מאמר של אלעזר טויטו, "בין פשט לדרש – עיון במשנתו הפרשנית של המלבי"ם" – באתר דעת

מאמר של עמוס פריש, "פרשנותו של המלבי"ם למקרא" – באתר דעת

מאמר של נתן נהוראי, "שד"ל כפרשן" – באתר דעת

מיזם "929 – תנ"ך ביחד": https://www.929.org.il/today

 

הערות שוליים

  1. מקור השראה לפרשנים חדשים היה מפעל "נתיבות שלום " של משה מנדלסון, שתרגם את התנ"ך לגרמנית והוסיף ביאור משלו (ומשל תלמידיו), תוך הדגשת ההיבט האסתטי של לשון המקרא וסגנונו (יהושע הורוביץ, "הפרשנות היהודית בדורות האחרונים", בתוך: משה גרינברג, עורך, פרשנות המקרא היהודית, ספריית האנציקלופדיה המקראית, הוצאת מוסד ביאליק, תשנ"ב - 1992, עמ' 115, 123).
  2. את הצורך בהישענות על שיטות מחקר מדעיות העלה ברוך שפינוזה בספרו "מאמר תיאולוגי-מדיני" שיצא לאור בשנת 1670. בספרו עמד שפינוזה על הצורך להפריד בין שאלת המשמעות של המקרא ובין שאלת האמת המקראית. לשיטתו, כדי להגיע לאמת - יש להבין את המשמעות ואת הפירוש, וזאת רק על בסיס שיטה מדעית של חקר הכתוב, הכוללת איסוף נתונים, מיון והכללה. שפינוזה העלה את הצורך בהבנת ההקשר ההיסטורי של ספרי המקרא השונים ומחבריהם.
  3. פרשנות המקרא המודרנית משווה את הטקסט המקראי למקורות מן המזרח הקדום, וזאת במטרה כפולה: לחשוף את המשותף לישראל ולשכנותיה בתקופת המקרא ואת ההבדלים ביניהן.
  4. משה גרינברג, "פרשנות", בתוך: ארתור א' כהן ופול מנדס-פלור (עורכים), לקסיקון התרבות היהודית בזמננו - מושגים, תנועות, אמונות, הוצאת עם עובד, תשנ"ג - 1993, עמ' 401.
  5. ישראל תא-שמע, "פרשנות המקרא", האנציקלופדיה העברית, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, כרך כד, תשל"ב 1972, עמ' 317. גם שד"ל כתב את פירושו לתורה בתקווה שיחליף את הביאור.
  6. שד"ל - שמואל דויד לוצאטו (1800 - 1864) - הוא דוגמה לפרשן שגרס כי יש להכיר את עבודתם של חוקרי מקרא נוצרים ולנסות להשתמש בכלי המחקר שלהם.
  7. כך, למשל, התנגד רד"צ הופמן לטענת ביקורת המקרא כי שני תיאורי הבריאה בספר בראשית (א 1-ב 3; ב 4 - 24) הם שני סיפורי בריאה שונים. הופמן הסביר את התיאור הראשון (פרק א וראשית פרק ב) כתיאור כללי של הבריאה, ואת התיאור השני כהמשך הסיפור הראשון ופירוטו. את הבדלי הלשון והסגנון בין שני הסיפורים ייחס הופמן לשינויים בתוכנם - ולא כעדות לשני מחברים שונים: האל הבורא הנשגב "בהדר מלכותו" של פרק א מתואר בלשון ובסגנון שונים מתיאור האל "כאב רחמן היוצר את האדם באהבה מיוחדת" בפרק ב (דויד צבי הופמן, ספר בראשית א-ב, ערך, תרגם והתקין לדפוס אשר וסרטיל, נצח בני ברק, תשכ"ט - 1969 , עמ' נב, צב).
  8. הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (1817 - 1893), שנודע בכינוי הנצי"ב מוולוין, חי בעיר וולוזין שבליטא (אז באימפריה הרוסית, כיום בבלארוס) ועמד בראש הישיבה כמעט 40 שנה, עד סמוך למותו בשנת תרנ"ג - 1893. הוא כתב פירוש לחמישה חומשי תורה בשם "הַעֲמֵק דבר", שיצא לאור בווילנה בשנים 1879 - 1880 (תרל"ט - תר"ם), וכן פירוש לשיר השירים - "מיטב השיר", שיצא לאור בוורשה שמונה שנים אחר כך. את ראשיתה של התורה שבעל פה ייחס הנצי"ב לאדם ראשון: בפירושו לבראשית ב 16 "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר..." מבאר הנצי"ב, כי לא כתוב "ויאמר ה'" - אלא "ויצו ה'" - וזוהי תורה שבעל פה, כפי שקבעו חז"ל: "וְהַמִצְוָה - זו מִשָׁנָה" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף ה עמ' א). קיבוץ עין הנצי"ב בעמק בית שאן נקרא על שמו של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, שעודד את העלייה לארץ ישראל ואת ההתיישבות בה.
  9. יהושע הורוביץ, הפרשנות היהודית בדורות האחרונים, עמ' 131.
  10. אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו: שאלות השעה באור המקרא; המקרא באור שאלות השעה, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, תשס"ב - 2002, עמ' 38.
  11. פירושיו של בנו יעקב לא תורגמו לעברית. פירושו לספר בראשית יצא לאור בגרמנית (תרצ"ד - 1934) ובתרגום לאנגלית (תשל"ד - 1974). הפירוש לספר שמות יצא לאור בתרגום לאנגלית בשנת תשס"ב - 1992; ופירוש של יעקב לספר ויקרא עדיין לא תורגם לעברית. לקורא העברי ידועים פירושיו של יעקב מתוך סדרת "עיונים חדשים" של פרופ' נחמה ליבוביץ', שהרבתה לצטט מפירושיו מתוך הערכה רבה לעבודתו הפרשנית: "בנו יעקב שהיה רפורמי קיצוני... ובוודאי עבר על חלק עצום של מצוות תורתנו הקדושה... למדתי מספריו יותר מאשר מהרבה ספרים שנכתבו על ידי יראים ושלמים... והוא פקח את עינינו לראות דברים שלא ראינו - לאמיתה של תורה" (מכתב המצוטט על ידי רבקה הורוביץ, בתוך: א' סטריקובסקי, עורך, דף לתרבות יהודית 256, תשס"ב - 2002, עמ' 16).
  12. מתוך מכתבה של פרופ' נחמה ליבוביץ (הערה קודמת). כך, לדוגמה, מעיר יעקב כי הפסוק "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶך" (שמות א 13) אינו קובע שהמצרים שינו את מעמדם של בני ישראל מגֵרים לעבדים, אלא שהעבידו אותם. ובדומה לכך מציין יעקב כי בפסוק "כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת" (שמות ז 9) - המילה "כי" איננה מילת ספק, אלא ודאות גמורה - "כאשר", שהרי ה' "מכיר את פרעה שלו, וכבר אמר למשה בסנה 'וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹך' (שמות ג 19)".
  13. פירוש קאסוטו לספר בראשית כולל את פרשות בראשית ונח ותחילת פרשת לך-לך (פרקים יב-יג), והתפרסם בשני חלקים: מאדם עד נח (תש"ד - 1944) ומנח עד אברהם (תש"ט - 1949). מחקריו בתחום המזרח הקדום כוללים את ספרו על האלה ענת: שירי עלילה כנענים מתקופת האבות, שיצא לאור בשנת תשי"א - 1951, וכן מחקרים במקרא ובמזרח הקדום שהתפרסמו בשנים תשל"ב-תשל"ט (1972 - 1979) בהוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס. מ"ד קאסוטו נמנה עם צוות העורכים של האנציקלופדיה המקראית וכתב ערכים רבים הכלולים בה.
  14. מ"ד קאסוטו, בראשית, אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, תשל"ח - 1978, כרך ב, עמ' 320.
  15. בשיטתו הפרשנית מדגיש מאיר וייס את הקשר שאין לנתקו בין צורה לתוכן: "כל רעיון שנטבע בדפוס הלשון אי אפשר לו אלא בדפוסו זה, בתיבות אלה, בצירוף לשוני זה, במקצב זה, בצלצול זה, ובעולם אסוציאטיבי זה - בזה ולא אחר. כל אלה יחד הם ממהותה של היצירה, לא לווית-חן לה...." (מאיר וייס, המחקר כדמותו, הוצאת מוסד ביאליק, תשכ"ז - 1967, עמ' 20). פירושו לספר עמוס יצא לאור בהוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ב - 1992. ביאורו לפרקים א-ב של ספר איוב וכן פירושיו לכמה מזמורי תהלים כונסו בספר: מאיר וייס, מקראות ככוונתם - לקט מאמרים, הוצאת מוסד ביאליק, תשמ"ח - 1988.
  16. הסדרה של גורדון מציגה ביאור מדעי-פדגוגי "ברוח המסורת המקובלת באומה", אך יש בה גם פירושים חדשים. הסדרה של הרטום כוללת הקדמה כללית למקרא, מבוא לתורה, ומבוא לכל אחד מספרי התנ"ך. הפירוש בסדרה זו מנוקד, וכולל מבוא קצר לכל פרק או חטיבת פרקים. הסדרה של הרטום ידועה גם בשמה העממי ""תנ"ך קאסוטו", אך הפרשנות נכתבה כולה בידי הרטום.
  17. הסדרה הושלמה ויצאה לאור בהוצאת דוידזון-עתי בשנים תשנ"ג-תשנ"ו (1993 - 1996). העורכים והכותבים של הסדרה מייצגים את מיטב חוקרי המקרא והמזרח הקדום באוניברסיטאות בישראל, ובהם פרופ' שמואל אברמסקי, פרופ' יאירה אמית, ד"ר גרשון גליל, פרופ' משה ויינפלד, פרופ' יאיר זקוביץ, פרופ' יעקב קליין ופרופ' אפרים שטרן.
  18. הסדרה יצאה לאור בהוצאת מוסד הרב קוק בשנים תש"ל-תשמ"ט (1970 - 1989), והיא כוללת, נוסף על כל ספרי המקרא, גם כרך מיוחד של אטלס דעת מקרא. חמישה חומשי התורה בסדרה כוללים, נוסף על הפירוש של כותבי הסדרה, גם את פירוש רש"י. ספרי הסדרה כוללים מבואות מורחבים לכל ספר, השוואת הנוסח והלשון לספרי מקרא אחרים, ענייני מסורה ועוד. כל ספר מחולק לנושאים ולעניינים, וכל נושא או פרק מחולק בדרך כלל ליחידות משנה עם כותרות - וסיכומים. הפירוש כולל הסבר לכל פסוק ופסוק, וכל הפסוקים, ובכלל זה הסיכומים המשולבים בפירוש - מנוקדים. מקצת הספרים בסדרה - כגון בראשית, שמות ותהלים - כוללים שני חלקים. הפירושים בסדרת דעת מקרא נכתבו בידי מומחים וחוקרי מקרא דתיים, ובהם - פרופ' יהודה אליצור, מנחם בולה, עמוס חכם, פרופ' אהרן מירסקי, יהודה קיל.
  19. הסדרה יוצאת לאור משנת תש"ו - 1990 בעריכת פרופ' משה גרינברג ופרופ' שמואל אחיטוב כמפעל משותף של הוצאת הספרים עם עובד והאוניברסיטה העברית בירושלים. עד לשנת תשס"ו - 2006 ראו אור 11 ספרים עם פירושים: יהושע, שופטים, שמואל א-ב, ירמיה, יחזקאל, עובדיה, יואל, עמוס, שיר השירים, רות, אסתר.
  20. לסדרת ספריה קדמו "גיליונות לעיון בפרשת השבוע" (החל בשנת 1942) שנועדו להפעיל את הלומד על ידי שאלות מדריכות הנוגעות לכתוב עצמו, לפרשנות חז"ל ולפרשנים קלסיים על התורה. גיליונות אלו היו חלק משיעור רדיו שבועי, שבסופו הזמינה את המאזינים המעוניינים לפנות אליה ולקבל את הגיליונות. את הגיליונות הייתה בודקת ומחזירה עם הערותיה.
  21. נחמה ליבוביץ, מדריך (ב) ללימוד פרשנים בכיתה יב, בהוצאת משרד החינוך והתרבות, המזכירות הפדגוגית, תשל"ב - 1972, מבוא (לא ממוספר). סדרת העיונים החדשים אינה מציעה פירוש לכל פסוק ופסוק, אלא לימוד מעמיק ורחב יריעה בעניינים ובנושאים מרכזיים בחומש, לפי סדר פרשותיו ופרקיו.
  22. דוגמה להשלמת פערים כיד דמיונו היוצר של מאיר שָׁלֵו היא פירושו לסיפור נבל הכרמלי ואשתו אביגיל (שמואל א, כה). שָׁלֵו סבור כי נבל מת עקב הרעלה, וכי אשתו אביגיל היא שהרעילה אותו על מנת לפלס את דרכה לחיקו של דויד. מותו של נבל בהרעלה מתבסס על פרשנותו של שָׁלֵו לפסוק המספר כי "וַיְהִי בַבֹּקֶר בְּצֵאת הַיַּיִן מִנָּבָל", היינו - אחרי ששתה, "וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ", והוא מת אחרי עשרה ימים (שמואל א, כה 37 - 38). בתיאור מותו של נבל מוצא שָׁלֵו עדות לתסמינים של הרעלה מצמח הרוש העקוד הגדל גם בהרי חברון. בתיאור הפגישה של אביגיל עם דויד - "וַתִּפֹּל [אביגיל] עַל רַגְלָיו [של דויד]" (כה 24) - רואה שָׁלֵו רמיזה למשיכה מינית; ואת דברי אביגיל לדויד - "יִהְיוּ כְנָבָל אֹיְבֶיךָ וְהַמְבַקְשִׁים אֶל אֲדֹנִי רָעָה" (כה 26) - הוא מפרש כהצעה מפורשת של אביגיל לחסל את נבל במו ידיה (מאיר שלו, תנ"ך עכשיו, הוצאת שוקן, תשמ"ה - 1985, עמ' 19 - 24).
  23. הספר "לחיות מהתנ"ך" (תשמ"ז - 1987) מבוסס על סדרת קומיקס שהתפרסמה בהמשכים בשבועון "כותרת ראשית" בשנות השמונים של המאה ה-20. יוצרי הסדרה השתמשו באירועים ובדמויות מאותן שנים, ולפיכך חלקים מן הספר אינם מובנים עוד לקוראים רבים בראשית המאה ה-21. משימתם המקורית של סידון ואברהמי הייתה רחבת היקף: להציע פרשנות קומיקס ביקורתית והומוריסטית לכל התנ"ך ב-945 פרקים, אבל השבועון "כותרת ראשית" נסגר כאשר הסדרה הגיעה רק לספר שופטים פרק י (השופט יאיר הגלעדי , פס' 3 - 5).