קבר רחל
המקום שבו קבר יעקב אבינו את אישתו רחל "בדרך אפרתה היא בית לחם" (בראשית לה). מאז המאה ה-12 יש עדויות על מיקומו בקרבת בית לחם, והמבנה הקדום עם כיפת האבן היה לסמל באומנות היהודית.
בספר בראשית מסופר כי רחל אמנו מתה בלידת בנימין, בעוד יעקב וכל בני ביתו היו בדרכם מבית אל לבית לחם.
רחל מתה "בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם"- ושם קבר אותה יעקב והקים מצבה על מקום קבורתה – "הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם" (בראשית לה 19 – 29). בספר שמואל א (י 2) נזכר מקום קבורתה של רחל "בִּגְבוּל בִּנְיָמִן", צפונית לירושלים. חוקר צרפתי (שארל קלרמון-גנו) שחקר את ארץ ישראל במאה ה- 19, איתר את קבר רחל מצפון לירושלים, במוצא של נחל פרת (ואדי קלט). לזיהוי זה הצטרף גם החוקר הישראלי נגה הראובני, שביקר במקום לאחר מלחמת ששת הימים וזיהה את האתר כקבר רחל (חגי בן-ארצי, היכן קבורה רחל אמנו? עיון חדש, בתוך: דף שבועי – פרשת ויחי, תשע"א, אוניברסיטת בר אילן).
לקבר רחל מסורת ארוכה המזהה את מקום קברה של רחל בקרבת בית לחם. והוא נזכר בכתבי נוסעים יהודים מימי הביניים: ר' בנימין מטודילה שביקר בארץ ישראל בשנת 1180 תיאר את קבר רחל: "קבורת רחל על אם הדרך. והמצבה עשוי מאחת עשרה אבנים, למניין בני יעקב. ועליה כיפה בנויה על ארבעה עמודים."1
רמב"ן הגיע לארץ ישראל בשנת 1267 ובעקבות חיפושיו אחר קבר רחל כתב בפירושו לספר בראשית (לה 16) על קבר רחל ועל קרבתו לבית לחם. עולה רגל נוצרי שביקר בארץ במאה ה-15 סיפר על מנהגן של נשים לבוא לקבר רחל וללקט אבנים מסביב למבנה כקמיע להקלת הלידה.
בתחילת המאה ה-17 שופץ קבר רחל שיפוץ יסודי, כנראה לפי בקשת היהודים: מושל ירושלים, מוחמד פשה, בנה קירות בין העמודים שתמכו בכיפת הקבר, והפך אותו למבנה סגור.2 החל במאה ה-17 היה הקבר למקום קדוש מרכזי בחיי היישוב היהודי בארץ: עולי רגל יהודים רבים פקדו את המקום ומנהגים ואמונות עממיות התפתחו סביב הקבר: נשים עקרות החלו לעלות לקבר רחל כסגולה להיריון, ואחרים לקחו עמם שקית עם עפר מקבר רחל, כדי לפזר אותו בבוא היום על קברם.
באמצע המאה ה-18 קיבלו היהודים מאת הסולטאן התורכי הכרה רשמית בזכותם הבלעדית על הקבר, ובשנת 1841 שיפץ והרחיב אותו משה מונטיפיורי, ואז קיבל המבנה את צורתו המוכרת מציורים, תחריטים וצילומים ישנים. באותה תקופה גם נמסרו מפתחות הקבר לידי היהודים כעדות לבעלותם על המקום.3
לפי המסורת,יום פטירתה של רחל אמנו הוא י"א במרחשוון, ורבים באים לפקוד את הקבר ביום זה וכן בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, "כדי לעוררה בבכייה [ש]תתחנן לפני בוראה על הבנים… ויגאלם בגאולה העתידה שתחיש במהרה מציורים, תחריטים וצילומים ישנים."4 צורתו של קבר רחל הייתה סמל באמנות היהודית, והיא עיטרה בתי כנסת, נרתיקי מזוזות, ספרים וקמעות – וגם את הבול הארץ-ישראלי בימי המנדט הבריטי (1922 – 1948).
עד מלחמת ששת הימים (תשכ"ז – 1967) היה קבר רחל בשליטת ירדן, ולאחריה עבר לשליטה ישראלית והיה מוקד לעליות לרגל המוניות. במסגרת הסכמי אוסלו ב (תשנ"ו – 1995) עברה השליטה בעיר בית לחם לרשות הפלסטינית, אך בעקבות לחץ ציבורי נותר המתחם של קבר רחל בשליטת ישראל.