רבי מאיר

רבי מאיר- הידוע בכינויו "בעל הנס" – היה אחד מן התנאים, חכמי המשנה, שחי בארץ ישראל במאה ה-2 לספירה והיה עֵד למרד בר כוכבא.
רבי מאיר היה תלמידם של רבי עקיבא ושל אלישע בן אבויה, והתמנה כחבר בסנהדרין שפעלה באותה תקופה באושא – אחד המרכזים היהודיים בגליל באותה תקופה. נוסח המשנה שמסר לתלמידיו – "משנת רבי מאיר" – שימש את רבי יהודה הנשיא כבסיס לעריכת המשנה.

אין בידינו פרטים או עדויות על מוצאו, אך מדרשי אגדה ממלאים את החסר ומביאים שלל סיפורים עליו ועל משפחתו, ובכלל זה על אשתו ברוריה. לפי המסופר במדרשים, היה מוצאו ממשפחת גרים – מצאצאיו של נירון קיסר.¹ הוא נשא לאישה את ברוריה בת חנינא (בן תרדיון), והמקורות מספרים על שני בנים שנולדו להם – ומתו בשבת אחת.² רבי מאיר היה תלמידם של רבי עקיבא ושל אלישע בן אבויה, והתמנה כחבר בסנהדרין שפעלה באותה תקופה באושא – אחד המרכזים היהודיים בגליל באותה תקופה. נוסח המשנה שהיה בידו – "משנת רבי מאיר" – שימש את רבי יהודה הנשיא כבסיס לעריכת המשנה.  
רבי מאיר הגיע למעמד מרכזי בהנהגה בזכות אישיותו וגדולתו בהלכה, "שהיה מאיר עיני חכמים בהלכה", ועליו נאמר "שאין בדורו של רבי מאיר כמותו".³

גדולתו של רבי מאיר הייתה גם בתעוזתו, בדעותיו שלא עלו בקנה אחד עם ההבנה המקובלת: "שהיה אומר על טמא – 'טהור'… ועל טהור – 'טמא'." רבי מאיר ידע לחדור מעבר לחיצוניות הפשוטה והפשטנית, ולפיכך שמר אמונים לרבו שהתפקר, אלישע בן אבויה, והמשיך לראות בו גדול בתורה.

האגדה מתארת כיצד ליווה רבי מאיר בשבת את אלישע בן אבויה הרוכב על סוס, "והיה מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו." רבי מאיר היה מסוגל ללמוד מכל אדם, גם מכופר להכעיס כאלישע בן אבויה: "רבי מאיר – רימון מצא (=אלישע בן אבויה), תוכו אכל (=למד תורתו) – קליפתו (=מעשיו הרעים) זרק."⁴ הוא סעד את רבו לשעבר, ברגעיו האחרונים, ואף קיווה שבן אבויה יחזור בתשובה לפני מותו.⁵ רבי מאיר היה לא רק בקי וגדול בהלכה – אלא גם בקי באגדה, והמקורות מספרים כי ידע על פה "שלוש מאות משלי שועלים",⁶ ומכאן הקביעה שאחרי מותו "בטלו מושלי המשלים."⁸
רבי מאיר היה נשוי לאישה חכמה ויוצאת דופן בשם ברוריה. אולי משום כך הביע עמדה ביקורתית כלפי גילויים של יחס קיצוני לנשים בימיו – סגירתן בבית וניתוקן מן הסביבה או התעלמות מהתנהגות נשית מופקרת, ודיבר על "מידת כל אדם, שראה את אשתו שמדברת עם שכניה ועם קרובותיה – ומניחה".
בסוף ימיו עזב כנראה את ארץ ישראל (או לפחות את הגליל). לפי המסורת, נפטר ר' מאיר ביום י"ד באייר והובא לקבורה בטבריה. במקורות נזכרים דברי צוואה קצרים (וסתומים) שהותיר רבי מאיר לחכמי ארץ ישראל.⁹ מאז שנת תרל"ג – 1873 נוהגים לציין את יום פטירתו בהילולה על קברו שבטבריה.¹⁰
רבי מאיר ידוע בכינוי "בעל הנס", אולי על בסיס האמירה הנזכרת בתלמוד "אלוה דמאיר (=של מאיר) ענני"¹¹ – הנחשבת כסגולה להצלה בשעת צרה. מאז המאה ה-18 ועד ימינו נפוצות בקהילות ישראל ברחבי העולם קופות צדקה הנקראות על שמו – "קופת רבי מאיר בעל הנס". סכומי הכסף שנאספו בקופות אלו בעבר (המאות 18 – 20) הוקדשו לרווחת היישוב היהודי בטבריה, שבה לפי המסורת קבור רבי מאיר.