רבנו גרשום מאור הגולה

ר' גרשום בן יהודה ( 960? – 1028), הראשון מבין חכמיה של יהדות אשכנז וגדול חכמי גרמניה בדור שלפני גזירות תתנ"ו (1096) ולפני רש"י: "אין חכם מחכמיה שזכה כמוהו לפרסום כה רב בארצו ומחוצה לה". לא ידוע היכן נולד, והידיעות על בני משפחתו מועטות ומעורפלות.¹
ר' גרשום חי ופעל בעיר מיינץ (מגנצא) והתפרסם כמנהיג, פוסק הלכה ופרשן התלמוד. כינויו "מאור הגולה" מעיד על מידת השפעתו: יהודי איטליה, צרפת וגרמניה, שקודם לכן נהגו לפנות לגאוני בבל, היו פונים אליו בשאלות הלכתיות ואחרות, והוא שימש להם אור בגלותם. ר' גרשום ניחן בכושר הנהגה ועשייה, יכולת החלטה וידע תורני מקיף.
לר' גרשום מיוחסות תקנות חשובות ובהן שני איסורים שהביאו לידי שינוי אמיתי במשפחה היהודית ובמעמד האישה: האיסור לשאת יותר מאישה אחת והאיסור לגרש אישה בעל כורחה. "בכך הפכה המשפחה היהודית באשכנז לשותפות של שניים… שפירוקה המשפטי תלוי בהסכמה הדדית של שני השותפים".
יצירתו ההלכתית של ר' גרשום כללה גם פירושים לתלמוד ותשובות בענייני הלכה, פיוטים, פסקים וענייני נוסח ומסורה. רבנו גרשום מאור הגולה גילם את דמותו של המנהיג החדש, שמנהיגותו לא באה לו בשל ייחוסו או משפחתו – אלא בזכות אישיותו, למדנותו וסמכותו בעיני בני דורו, שהקנו לו את היכולת "לעשות מעשים מרחיקי לכת",² כגון התקנות המיוחסות לו, שכל מי שהפר אותן הסתכן בחרם, הוא "חרם דרבנו גרשום". בחרם זה נכללו תקנות שעסקו לא רק ביחסים בין איש לאשתו – אלא גם בין אדם לחברו, לדוגמה – האיסור לקרוא מכתב שנשלח לזולתו והאיסור להזכיר לאנוסים שחזרו ליהדות את עברם.