רס"ג – רב סעדיה גאון

מבוא

רס"ג – רב סעדיה גאון (882 – 942 לספירה) נחשב לגדול חכמי היהדות של תחילת ימי הביניים, "ראש וראשון בין הגאונים שסלל את הדרך באותה תקופה סוערת של תרבות האסלאם ותחיית המדעים והחכמות…"¹ רס"ג היה בעל השכלה רחבה בתחומי מדע רבים: פרשנות המקרא, פילוסופיה יהודית, לשון עברית, תפילה והלכה. רס"ג נולד במצרים, אך עיקר פעילותו היה בבבל, שם כיהן בתפקידים בכירים בישיבות סורא ופומבדיתא. רב סעדיה גאון היה מלומד יהודי שעסק בתחומי היהדות בגישה מדעית שיטתית והציג את השכל האנושי כאחד מיסודות האמונה וכאמצעי להבנת התורה.² רס"ג נודע במאבקו בַּקָרָאִים ובמאמציו לחיזוק היהדות. למטרה זו תרגם את התנ"ך לערבית ועשה אותו נגיש ליהודים דוברי הערבית. חדשנותו של רס"ג באה לידי ביטוי לא רק בתרגום החלוצי של התנ"ך לערבית, אלא "בכל תחומי העיון והמעשה של חכמת היהדות."³

רס"ג - תולדות חייו

רס"ג – רב סעדיה⁴ בן יוסף – נולד בשנת 882 לספירה במחוז פַיוּם במצרים עילית, ומכאן כינויו – 'אלפיומי'. אביו היה ככל הנראה בעל מלאכה צנוע . במהלך חייו עבר רס"ג בכל מרכזי התורה היהודיים ובכל מרכזי ההשכלה הערביים שהיו באיזור מצרים. במצרים נשא אישה ונולדו להם כמה בנים – שניים מהם ידועים בשמותיהם: שארית ורב דוסא גאון.⁵

במצרים החל את חייו המקצועיים, ושם כתב את ספר הביכורים שלו – האֶגְרוֹן – שהיה המילון העברי-הערבי הראשון. בגיל 30 בערך עבר להתגורר בארץ ישראל, כנראה בטבריה, ושם חי ופעל עד שנת 921 – עד שעבר לבבל, שם שהה עד יום מותו.⁶ על פעילותו בארץ ישראל ידוע אך מעט. משערים שהיה תלמידו של אבו כתיר (נקודה מעל לתי"ו) יחיי בן זכריא אלכאתב אלטבראני (=הסופר הטברני), שעסק ככל הנראה בתרגום התנ"ך לערבית. בארץ ישראל פגש רס"ג ככל הנראה בעלי מסורה ופייטנים, שהיו אולי מקור השראתו לעיסוק בתחום הלשון והפיוט.

עם הגיעו לבבל הצטרף לישיבת פומבדיתא, שימש בהנהגת הישיבה במשך שמונה שנים – ונשא בתואר "אלוף".⁷ משם עבר לישיבת סורא: ראש הגולה, דוד בן זכאי, הזמין את רס"ג לעמוד בראש ישיבת סורא בשנת 928, וגם העניק לו את התואר "גאון". למרות מצבה המתדרדר של הישיבה נענה רס"ג לאתגר והצליח לשפר את רמת הלימודים בישיבה ואת תדמיתה. במשך כל שנות כהונתו בישיבות בבל עסק רס"ג גם בכתיבה, חיבר ספרי הלכה וכתב תשובות לשאלות שקיבל מרחבי הפזורה היהודית.

בשנת 930 פרץ סכסוך חריף בין ראש הגולה ובין רס"ג. רס"ג נאלץ לברוח מבבל ולהסתתר בבגדד במשך כמה שנים. בזמן הזה כתב רס"ג את ספריו החשובים בתחום הפילוסופיה, ובהם הספר אמונות ודעות.⁸ בשנת 937, בעקבות ההתפייסות עם ראש הגולה, חזר רס"ג לתפקידו כראש ישיבת סורא – עד מותו בשנת 942 לספירה.

רס"ג - פרשן המקרא

פרשנות המקרא הייתה אחד מעיסוקיו הראשיים של רס"ג, והיא באה לידי ביטוי בתרגום התנ"ך לערבית ובביאורו: רס"ג היה בין הראשונים שתרגמו את התנ"ך לערבית. רס"ג בשונה מקודמיו גם ביאר אותו, ותרגומו הפך לנוסח התנ"ך הסטנדרטי בערבית.⁹

פרשנות רס"ג למקרא היא למעשה מפעל המקרא של רס"ג בערבית הכולל כאמור את תרגום התנ"ך ואת ביאורו, ונחלק לשני סוגים:

1. תרגום המקרא לערבית (תפסיר), הנקרא פירוש קצר, ובו ביאורים קצרים – מעבר לתרגום המילולי – שנועדו לקהל הרחב.¹⁰
2. פירוש ארוך (שרח), שנכתב אף הוא בערבית, עבור הקוראים המלומדים. פירוש זה כולל הסבר לתרגום לצד דיון בנושאים שונים מתחומי הבלשנות, ההלכה והפילוסופיה.¹¹

בפירוש הארוך כתב רס"ג הקדמה לתורה, שבה הציג את עקרונותיו הפרשניים, ובראשם העיקרון של פירוש לפי פשט הכתוב. רק במקרים שבהם הפשט סותר את מה שהאדם תופס בחושיו או בשכלו, או את מסורת חז"ל או פסוק אחר במקרא – רק אז על הפרשן לבאר את הכתוב שלא כפשוטו. ובכל מקרה, הפרשן חייב להתבסס על כללי הדקדוק והתחביר המקובלים. עיקרון נוסף בפירוש רס"ג נגע לתפיסתו הפילוסופית, ששללה תיאורים גשמיים שיש בהם משום האנשה (פרסוניפיקציה) של האל.
באמצעות תרגום המקרא וביאורו ביקש רס"ג לעשות את ספרי התנ"ך נגישים ומובנים לכל היהודים דוברי הערבית שלא יכלו לקרוא ולהבין את המקרא במקורו העברי, ובכך לחזק את אמונתם, לגשר על פני מחלוקות ולהפריך אמונות שגויות ומטעות, ובכלל זה – אמונות הקראים.
וזאת כחלק ממאבקו של רס"ג בקראים.

רס"ג - הפילוסוף היהודי הראשון

רב סעדיה גאון היה הראשון שיצר מערכת שיטתית של "פילוסופיה דתית יהודית רציונליסטית, בהשפעת הפילוסופיה היוונית והערבית",¹² ואותה הציג בספרו הפילוסופי אמונות ודעות, שנכתב בערבית בשנת 933 לספירה. החיים בחברה המשכילה והמעורבת של בבל באותם ימים חשף את חכמי היהודים לפילוסופיה היוונית והערבית, ולניגוד הבסיסי בינן ובין האמונה היהודית.
רס"ג היה הפילוסוף היהודי הראשון שהגדיר את ההבדלים שבין הפילוסופיה היוונית ובין האמונה היהודית בשאלת מקור האמת: על פי היהדות – האל הוא מקור האמת, ואילו על פי הפילוסופיה – הספֵק הוא מקור האמת.
יכולתו האינטלקטואלית המרשימה של רס"ג והידע הרב שרכש בתחומי היהדות וההשכלה הכללית אפשרו לו לבנות שיטה פילוסופית דתית חדשה. שיאה של שיטה זו – הוכחת עליונותה של היהדות לא רק בהשוואה לדתות אחרות, אלא גם בהשוואה לשיטות פילוסופיות מגוונות. רס"ג הוכיח כי הדת היהודית תואמת את דרישות השכל האנושי הישר, וכי היא מבוססת על הניסיון ההיסטורי. לשיטתו, הפילוסופיה נחוצה ליהדות כראיה משנית בלבד למקוריותה ולערכה של תורת ישראל.¹³ כאמור, את שיטתו הפילוסופית ואת עקרונותיה הציג רס"ג בספרו אמונות ודעות.

רס"ג כבלשן

האֶגְרוֹן – "המילון העברי ערבי הכולל הראשון" הוא ככל הנראה חיבורו הראשון של רס"ג, אותו כתב במהדורתו הראשונה במצרים כשהיה בן 20.¹⁴ מטרתו המוצהרת של רס"ג בחיבור המילון הייתה לסייע למשוררים "לחוד חידות ולמשול משלים ולהכין כל מתכונת ולחרוז כל מחרוזת…"¹⁵ הספר מורכב משלושה חלקים: יסודות הלשון, המילון, ויסודות השירה העברית. חלקו הראשון של המילון מסודר בסדר הא"ב של ראשי המילים, ואילו חלקו השני – בסדר הא"ב של סופי המילים, שנועד לסייע למשוררים בחריזה.
רס"ג כתב גם את ספר הדקדוק העברי הראשון – "ספר צחות לשון העברים", במטרה לעמוד על מבנה הלשון העברית ודקדוקה. ספר זה נכתב בערבית ובהשפעת הדקדוק הערבי, ונראה שרס"ג עסק בחיבורו בשנים שבהן שהה בארץ ישראל (915 – 921 לספירה); פרקים אחדים מתוך הספר נכתבו והתפרסמו בבבל. "הספר נעלם למעשה מעולם התרבות היהודי סמוך מאוד לזמן חיבורו",¹⁶ ולידינו הגיעו רק שמונה מתוך 12 פרקיו.

סידור התפילה של רס"ג

רב סעדיה גאון כתב "ספר מאסף לכל התפילות והברכות" – הוא סידור רס"ג, שנכתב בניסיון להציג נוסח אחיד שיהיה מעין פשרה בין הגרסאות השונות של התפילה ומנהגיה בקהילות היהודים במזרח (במצרים, בארץ ישראל ובבבל). במסעותיו בקהילות אלה התוודע רס"ג לנוסחי התפילה השונים – לדוגמה: קהילות היהודים בארץ ישראל הרבו לשלב פיוטים בתפילה, ואילו בבבל התנגדו למנהג זה. רס"ג בחר בדרך הפשרה: הוא בחר לשלב פיוטים אחדים בסידור שערך, אך עשה זאת במידה ולא הִרְבָּה בהם. לסידור רס"ג – שני חלקים: החלק הראשון מוקדש לתפילות ימי החול, ואילו החלק השני – לתפילות הימים המיוחדים – שבת, ראש חודש, חגים וימי צום.

מאבקו של רס"ג בקראים

כל חייו נאבק רס"ג בקראים ואף כתב נגדם חיבורים אחדים. חיבורים אלו לא שרדו ולא הגיעו לידינו, להוציא קטעים בודדים שנתגלו בגניזת קהיר. אחדים מחיבוריו ידועים לנו בזכות ציטוטים בכתביו של רס"ג עצמו או בכתבי אחרים, יהודים וקראים. ממקורות אלו ידוע על החיבורים "ספר התשובה על ענן [בן דוד]" העוסק במחלוקת עם הקראים על לוח השנה ועל החוק המקראי; "ספר המבחן" או "ספר ההכרה" שבו דן רס"ג בנקודות המחלוקת המרכזיות בין היהדות לקראות, ובכלל זה סמכותה של התורה שבעל פה; "ספר הטענה לנר השבת" שבו תקף רס"ג את טענת הקראים שאיסור הבערת אש בשבת כולל איסור הדלקת נר ביום שישי על מנת שיבער בשבת (הקראים קיבלו את האיסור המקראי על הבערת אש בשבת כפשוטו, ולכן לא השתמשו באש שהודלקה ביום שישי – לא לבישול ולא למאור, ישבו בליל שבת בחשכה ואכלו מאכלים קרים בלבד).

העשרה - קישורים

מאמר מאת שמעון ראבידוביץ – "משנת האדם לרב סעדיה גאון", המציג את עיקרי משנתו הפילוסופית של רס"ג על פי ספרו "אמונות ודעות" לצד דעות של אחדים ממתנגדיו – באתר דעת

מאמר מאת שמחה בונם אורבאך, "רבנו סעדיה גאון, האיש ומפעלו הספרותי: סיכום שיטתו הפילוסופית של רס"ג וסיכום הספר "אמונות ודעות" – באתר דע

מאמר על ספרו של רס"ג "צחות לשון העברים" במחקריו של אהרן דותן – באתר "הארץ"

מאמר של רחמים שר שלום על "מחלוקת רס"ג ובן מאיר" הדן במחלוקת בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל על לוח השנה ומולד הירח – באתר דעת

מאמר מאת איתי אליצור על ההבדלים בין מנייני המצוות של רס"ג, כולל פיוטים שכתב רס"ג על מנייני המצוות – באתר דעת