רשב"ם

ר' שמואל בן מאיר (1080 – 1160 בערך): פרשן המקרא והתלמוד, מן החשובים שבבעלי התוספות לתלמוד, תלמידו ונכדו של רש"י. חי ופעל בצרפת – בשמפניה, בנורמנדיה ובפריז.
פירושו של רשב"ם למקרא הוא פירוש פשט, המבוסס על המשמעות הפשוטה של הפסוקים. רשב"ם התנגד לפירוש המקרא על פי המדרשים וקבע: "ואני לפרש פשוטן של מקראות באתי" (פירוש רשב"ם לשמות כא 1).
בתקופתו של רשב"ם (במאה ה- 12) הייתה באירופה פריחה תרבותית מחודשת, ואחד מסימניה של פריחה זו היו פגישות וחילופי דעות בין מלומדים יהודים למלומדים נוצרים על פרשנות המקרא. פרשנים נוצרים במאה ה- 12 הדגישו את חשיבות ההיגיון ואת פירוש הפשט, וכך עשו גם פרשנים יהודים. מפירושיו של רשב"ם למקרא נמצא בידינו כיום רק פירושו לחמשת חומשי תורה.