שאול המלך
המלך הראשון בישראל, שנבחר למלוכה על ידי ה' בעקבות בקשת העם. מצביא ולוחם, שהקריב את חייו למען עמו, ועם זאת סבל מתחושת רדיפה קשה. חייו של שאול ומותו בשדה הקרב מציגים דמות טרגית של מנהיג.
מבוא
שאול בן קיש מלך בשנים 1029 – 1005 לפני הספירה (בערך) והיה המלך הראשון בישראל. ה' בחר בו למלך בעקבות בקשת העם, והוא נמשח בידי שמואל הנביא.1
על פי התיאור המקראי2 היה שאול בחור גבוה ויפה, ביישן וצנוע, שהלך לחפש את האתונות – ומצא את המלוכה. שאול המלך היה מצביא ולוחם ללא חת. הוא הקריב את חייו למען עמו, ועם זאת סבל מתחושת רדיפה שגרמה לו לרדוף את האנשים הקרובים לו, ובעיקר את דויד.
חייו של שאול ומותו בשדה הקרב מציגים דמות טרגית של מנהיג, שרגשותיו – רחמים ואיבה, שנאה ומסירות נפש – היו "מוקדי היופי והמשיכה בדמותו", אך גם הכשילו אותו וגרמו להעברת המלוכה לאדם ראוי ממנו.3
במדרשי חז"ל שאול המלך זוכה לשבחים מופלגים על מלכותו "שלא היה בה דופי", לצד גינויים חריפים על חטאיו.4 דמותו הטרגית של שאול ומות הגבורה שלו (ושל בניו) בשדה הקרב הונצחו בשירה העברית: "אֶחָד אֶחָד נָפְלוּ גִּבּוֹרִים בִּתְקֹעַ/ שׁוֹפַר אַדִּירִים עַל הָרֵי גִּלְבּוֹעַ…"5
מעט יוצרים: דויד המלך מביא את עצמות שאול ויהונתן לקבורה בישראל / מן המדרש"…ואף על פי שאמר הקדוש ברוך הוא לדויד על שאול,
שלא נספד כהלכה והוא נקבר בחוצה לארץ,
היה דויד מתעצל בהספדו…
כיון שהגידו לו מעשים של רצפה בת איה…** אמר:
מה זו שהיא אישה כך עשתה לגמילות חסדים –
אני, שאני מלך – על אחת כמה וכמה!
מיד הלך לגמול חסד עמהם…***
מה עשה דוד?
עמד וכינס כל זקני ישראל וגדוליהם,
ועברו את הירדן ובאו ליבש גלעד,
ומצאו את עצמות שאול ויהונתן בנו,
ונתנו אותם בתוך ארון המת ועברו את הירדן,
שנאמר: "ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו"…
"ויעשו כל אשר צוה המלך" (שמואל ב, כא 14) – ומה ציווה?
המלך ציווה להיות מעבירים ארונו של שאול בכל שבט ושבט,
והיה השבט שהיה נכנס בו ארונו של שאול –
יוצאים הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם
וגומלים חסד עם שאול ובניו,
כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים,
עד שבאו לארץ אחוזתו, לגבול ירושלים…
* מדרש במדבר רבה, פרשה ח סימן ד.
** על מעשה רצפה בת איה – שמואל ב, כא 10 – 11.
***המדרש נסמך על התיאור במקרא: "וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיִּקַּח אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל… וַיַּעַל מִשָּׁם אֶת עַצְמוֹת שָׁאוּל" (כא 12 – 13).
שאול המלך במקרא
שאול בן קיש היה בן למשפחה מכובדת משבט קטן וצנוע, שבט בנימין.6 ערב המלכתו היה שאול בן כפר יפה תואר, "מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם", ענוותן וצנוע – נחבא אל הכלים (ט 2, 21; י 22; יא 5).
בהופעתו הראשונה במקרא מתוארים האירועים שקדמו להמלכתו ושהובילו אליה: שאול בן קיש יצא לחפש את האתונות האבודות של אביו, ובעצת נערו הגיע אל שמואל הנביא, לאחר ששמואל קיבל מה' הודעה על בואו ונצטווה למשוח אותו למלך.7
המלכתו של שאול מתוארת בשלושה שלבים:
השלב הראשון – משיחתו בסתר בידי שמואל הנביא. בעקבותיה צלחה רוח ה' על שאול, הוא התנבא והיה "לְאִישׁ אַחֵר" (ט 6) ובכך הוכשר להיות "משיח ה'";
השלב השני – המלכתו הפומבית בטקס של הטלת גורל שערך שמואל הנביא במצפה (י 17 – 27);
השלב השלישי – המלכתו החוזרת של שאול בגלגל ביוזמת שמואל הנביא וכחלק מחגיגת הניצחון של שאול על בני עמון, ( פרק יא).8
שאול המלך התחתן עם אחינועם בת אחימעץ ונולדו להם שלושה בנים ושתי בנות. פילגשו של שאול, רצפה בת איה, ילדה לו שני בנים.9 עיקר פועלו של שאול היה בתחום הצבאי, וימי מלכותו היו רצופי מלחמות.10 ברוב המלחמות, מלבד מלחמתו בפלשתים, נחל ניצחונות.
יחסו של שמואל הנביא למלוכה היה שלילי מלכתחילה, אך יחסו לשאול המלך היה אוהד עד לשלב שבו נכשל שאול פעמיים בקיום דבר ה'.11 היחסים הטובים בין שאול המלך לשמואל הנביא התחלפו בקרע סופי (טו 35).
רוח ה' שצלחה על שאול אחרי משיחתו למלך סרה ממנו, וה' העביר אותה למחליפו הטוב ממנו, לדויד. מאז ביעתה את שאול רוח רעה, ורק הנגינה (של דויד) הצליחה להרגיע את נפשו המיוסרת (טז 14, 16 – 17, 23). מרגע שסרה ממנו רוח ה' הטובה ועד מותו היה שאול מלך אומלל, חשד בכל הסובבים אותו, רדף את יורשו-יריבו דויד ואת כל מי שנחשד בתמיכה בדויד, ובכלל זה את יונתן ואת מיכל.
שאול נתן ללבו "להשתלט על מוחו", והתפרצויות הרגש הספונטניות הן שגרמו לו, בין השאר, להרוג את כוהני נוב אך לחמול על אגג מלך עמלק. שאול לחם כל חייו באויבי ישראל, אך המוות הטרגי השיגו בשדה הקרב, במערכה נגד הפלשתים בהר הגלבוע עם שלושת בניו ובהם יונתן.12
מותו ציין גם את כישלונו כמנהיג צבאי במילוי המשימה של הצלת העם מיד הפלשתים (ט 16). הפלשתים ערפו את ראשו של שאול ותלו את גופתו ואת גופות בניו על חומת בית שאן. אנשי יבש גלעד, הסמוכה לבית שאן, זכרו לשאול את הצלתם מידי בני עמון, ובמעשה חסד הביאו בחשאי את גופות שאול ובניו לקבורה ביבש גלעד (ל"א 11- 13). רק לאחר זמן הביא דויד את עצמות שאול ויהונתן לקבורה בישראל, בארץ בנימין (שמואל ב, כא 10 – 14).
שאול המלך במדרשי חז"ל
מדרשי חז"ל מתארים את שאול כאדם שלם, איש תמים בלא דופי, ודווקא משום כך מלכותו לא נמשכה, שכן לפי תפיסת חז"ל, המלך – ומנהיג בכלל – אינו אמור להיות ישר דרך ומושלם.13 שאול נכשל בחטא אחד בלבד, אך חטא זה עלה לו באובדן מלכותו. ואילו דויד המלך נכשל בשני חטאים (ואף יותר), ובכל זאת לא שילם על כך באובדן מלכותו.14
חז"ל משבחים את צניעותו של שאול שזיכתה אותו במלוכה, ועם זאת מגנים את נכונותו למחול על כבודו ולא להגיב על התגרות מתנגדיו, בני הבליעל.15 על אישיותו האימפולסיבית ועל אופיו המתפרץ אמרו חז"ל: "שאול משונה במעשיו."16
מן המדרשים עולה, כי חטאו העיקרי של שאול היה החלטתו להפר את צו ה' ולרחם על אגג מלך עמלק ולא להורגו, כפי שנצטווה. וחטא זה עלה לו, כאמור, במלכותו. נראה שמעשיו של שאול היו בבחינת המחשה לעיקרון שקבעו חז"ל, שכל המרחם על אכזרים, סופו להתאכזר לראויים לרחמים: שאול החליט לחמול על אגג מלך עמלק, אך לא היסס להרוג את כוהני נוב על נשיהם וטפם.17
לחטאו החמור של שאול בפרשת אגג מייחסים חז"ל את סירובו של ה' להיענות לפניותיו כאשר ביקש לדרוש בו ערב המערכה נגד הפלשתים בגלבוע.18 לפי מדרש אגדה הביא דויד את גופות שאול ובניו לקבורה מכובדת בישראל. מסע ההלוויה עבר בנחלות כל השבטים, והכול יצאו "הם ובניהם ובנותיהם ונשותיהם וגומלין חסד עם שאול ובניו."19
שאול המלך בשירה העברית החדשה
השירה העברית תיארה את דמותו הטרגית של שאול המלך על בסיס הסיפור המקראי והדגישה את הניגודים בין ראשיתו – נער כפר תמים ש"חָלַם עַל אֲתוֹנוֹת צְחֹרוֹת / תְּמִימוֹת וְאוֹבְדוֹת דֶּרֶךְ"20 – ובין אחריתו – מלך מבועת ורדוף סיוטים: "אַף רוּחוֹ בּוֹ רָפְתָה. גַּם נַפְשׁוֹ דוֹאֶבֶת".21
שאול, רוחו רעה, מתואר בניגוד לדויד המנגן, שרוח ה' שורה עליו: "כָּפוּף יוֹשֵׁב שָׁאוּל בְּתוֹךְ עָנָן כָּבְדוֹ. / מִצְחוֹ, שָׁמוּט מֻטָּל בִּשְׁחוֹר יָדוֹ. / הַרְחֵק מִמַּעַל חָג כִּלְבָנָה / דָּוִד הַמְרַחֵף בַּמַּנְגִּינָה."22
הוא "מְסֻגָּר בְּאַרְמוֹן שְׁתִיקָתוֹ… / וּשְׁבוּי צְלִילִים בִּידֵי נַעֲרוֹ וְאוֹיְבוֹ" ואז בפרץ של רגשות סוערים עולה הדם לרקותיו: "וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְדָמוֹ בָּרַקּוֹת / וַיָּטֶל בּוֹ הַחֲנִית וַתִּשְׁרֹק בֶּחָלָל."23 שאול טשרניחובסקי מתאר אותו בסוף ימיו ובשברונו בשירו "בעין דור": שאול נזכר בצעירותו – "אֲנָכִי, הַמְאֻשָּׁר, גַּם בָּרִיא, גַּם רַעֲנָן" ומביע משאלה חסרת תקווה להיות, כמו אז "שַׁאֲנָן." הוא קובל על עצם בחירתו למלך, כי היא שהביאה לחורבן חייו, ומטיח כלפי ה': "מַדּוּעַ, הָהּ, מֶלֶךְ עַל עַמְּךָ מְשַׁחְתָּנִי,/ מַדּוּעַ מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן לְקַחְתָּנִי?" ובכל זאת, כמו במקרא כך גם בשיר, הלך שאול אל גורלו ואל מותו בלא היסוס: "וּפָנָיו חָוָרוּ, אַךְ בְּלִבּוֹ אֵין מוֹרָא./ וּבְעֵינָיו מִתְנוֹצְצוֹת – הַיֵּאוּשׁ הַנּוֹרָא."24 סופו המר של שאול – "הֵנָּה תַּמּוּ יוֹם קְרָב וְעַרְבּו… / עֵת הַמֶּלֶךְ נָפַל עַל חַרְבּוֹ"25 – ומות הגבורה שלו ושל בניו הונצחו אף הם בשירה העברית: "אֶחָד אֶחָד נָפְלוּ גִּבּוֹרִים בִּתְקֹעַ / שׁוֹפַר אַדִּירִים עַל הָרֵי גִּלְבֹּעַ… רַבִּים מִמֶּנּוּ הַיּוֹם הָעֲרֵלִים…/ חִזְקוּ וְאִמְּצוּ, גִּבּוֹרִים עֲמֵלִים!"26
העשרה - קישורים
מאמר של משה אילת, "הקדשת שאול למלך על ישראל" – באתר מקראנט
מאמר של יהודה קיל, "לדמותו של המלך המשיח – שאול" – באתר דעת
מאמר של אוריאל סימון, "שאול בעין-דור: איזון סיפורי בין הנביא הדוחה ובעלת האוב המקרבת" – באתר דעת
מאמר של יאירה אמית,"שלוש וריאציות על מות שאול" – באתר מקראנט
מאמר של אברהם לבנון, "מלכות שאול: קוים לדמותה" – באתר מקראנט