שלמה מולכו

שלמה מולכו (1500 בערך – 1532) היה מקובל ומשיח שקר שנולד למשפחת אנוסים בפורטוגל בשם דיאגו פירס. הוא היה "חצרן צעיר ומבריק" וזכה לקריירה מהירה אך קצרה בחצר המלך בליסבון: הוא התמנה למזכיר מועצת המלך ולרשום בבית הדין לערעורים. נראה שדיאגו פירס חי כנוצרי רק למראית עין, וייתכן שאף רכש השכלה בתחומי היהדות ולמד קבלה (ר"י צבי ורבלובסקי, "רבי יוסף קארו, שלמה מולכו, דון יוסף נשיא"  בתוך: חיים ביינארט (עורך), מורשת ספרד, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ד – 1994, עמ' 520 – 521).

כשהיה בן 25 נפגש עם דויד הראובני, ששכנע אותו לחזור ליהדות ולעבור טקס ברית המילה, שבו קיבל את שמו היהודי – שלמה מולכו.
לאחר שובו ליהדות נאלץ לברוח מפורטוגל ונדד באזור הים התיכון. שם (כנראה בסלוניקי) פגש את ר' יוסף קארו. מולכו כתב ספר בשם "דרשות" – שנקרא גם "ספר המפואר"- ובו הסביר את עמדותיו בעניין הגאולה. מולכו ביקש לשכנע את היהודים שהגאולה קרובה, ולדרבן אותם להקים צבא לוחמים לשחרור ארץ ישראל מידי העותמנים.
פלישת צבאו של המלך קארל ה- 5 לרומא בשנת 1527 וההרס שנגרם לעיר, בירת הנצרות, היו בעיניו סימן לישועה. מולכו, שהגיע לרומא באותה שנה, הצליח לקבץ סביבו מאמינים ותומכים, יהודים ונוצרים, וגם זכה להגנת האפיפיור קלמנט ה-7 .
מולכו ניבא שיטפון גדול ברומא ורעידת אדמה בפורטוגל – ושני האירועים אכן התממשו (1530, 1531) והגבירו את התמיכה בו ובעמדותיו בקרב יהודי איטליה. אך מתנגדיו בקהילת רומא העלילו עליו שהוא עוסק בהפצת היהדות בקרב הנוצרים.
בית דין של הכנסייה דן אותו על כך למוות, אך הוא ניצל בזכות התערבות האפיפיור. בשנת 1532 התייצב עם דויד הראובני בפני קיסר גרמניה, אולי כדי להציע לקיסר את עזרת היהודים במלחמה בעות'מניים, ששלטו אז, בין השאר, בארץ ישראל. מולכו נכלא בגרמניה, ובשל סירובו להתנצר נידון למוות והועלה על המוקד בעיר מנטובה שבאיטליה.