שמואל (האמורא)

אחד משני האמוראים הראשונים בבבל. חי ופעל לצד רב (רבי אבא בר איבו) במאה השלישית לספירה. הוא היה צעיר מרב, אך השניים פעלו יחד והיו זוג החכמים הראשון באמוראים, יוצרי התלמוד הבבלי.

שמואל התחנך ולמד בבבל והיה "חניך מובהק של תורת בבל" – שלא כבן זוגו, שכן רב למד וקנה תורה בארץ ישראל. שמואל הניח את היסודות לישיבת נהרדעא, אך לצד השכלתו ופעילותו התורניות היה רופא ואסטרונום. בזכות בקיאותו בענייני הירח והכוכבים דבק בו ככל הנראה הכינוי ירחינאה.

שמואל העיד על עצמו כי הוא בקי בשבילי הרקיע כפי שהוא בקי בשבילי עירו, נהרדעא.¹ היותו רופא ואסטרונום "הייתה תופעה יוצאת דופן בין חכמי ישראל של אז", שכן מרביתם עבדו לפרנסתם – בדרך כלל בעבודת אדמה – אך לא עסקו במדע.²

שמואל היה מקורב לראש הגולה והיה בקי יותר מחכמים אחרים בתחום המשפט האזרחי – מדיני קרקעות ועד לדיני נזיקין. כנראה שמשום כך נקבע כי בכל הקשור לאיסור והיתר – הלכה כרב, אך בכל הקשור לדיני ממונות – הלכה כשמואל.³ הלכות שקבע שמואל נתקבלו ונתקבעו לדורות, ובהם הכלל המפורסם "דינא דמלכותא דינא".⁴

כאמור, שמואל היה צעיר מעמיתו רב, ואחרי מותו של רב עברו רבים מתלמידיו לישיבתו של שמואל. שמואל היה ערירי במותו, אך הוא העמיד תלמידים ותלמידי תלמידים, והם המשיכו את דרכו "במשך כל הדורות של יצירת התלמוד".⁵