תוכנית אוגנדה
התוכנית שהציעה בריטניה להרצל (1903), להקים באונגדה מושבה יהודית אוטונומית. תוכנית זו הייתה מנוגדת לתוכנית באזל, אך הרצל ראה בה פתרון זמני להצלת יהודי רוסיה. התוכנית עוררה סערה גדולה ונדחתה סופית בקונגרס השביעי (1905), שנה לאחר מות הרצל.
תוכנית שהציע שר המושבות הבריטי, ג'וזף צֶ'מבֶּרליין, לבנימין זאב הרצל בשנת תרס"ג – 1903, ועיקרה: להקים במזרח אפריקה (אז באוגנדה – כיום בקניה) מושבה יהודית אוטונומית על שטח שיקבלו בחכירה מממשלת בריטניה.
הרצל נטה לקבל את ההצעה, שהייתה מנוגדת לתוכנית באזל,1 גם בשל היעדר חלופות או הצעות אחרות וגם בשל פרעות קישינב ומצבם הקשה של יהודי רוסיה.
הרצל החליט להביא את ההצעה לפני הקונגרס הציוני השישי (תרס"ג – 1903) לא כתחליף לארץ ישראל אלא כפתרון לשעת חירום – "מקלט לילה" ליהודי רוסיה הנרדפים עד שיהיה אפשר להעלותם לארץ ישראל. הדיון בהצעה היה סוער מאוד, ורבים ראו בה בגידה בציונות – בעיקר בקרב הציונים מרוסיה, שפרצו בבכי.
חלקם הכריז על שביתת רעב, והיו שקרעו לגזרים את המפה של אפריקה המזרחית, שהציגה בקווים כללים את האזור שהוצע על ידי ממשלת בריטניה. בשל הסערה בקרב חברי הקונגרס הוחלט לקיים הצבעה לא על התוכנית עצמה – אלא על ההצעה לשלוח משלחת סקר לאפריקה המזרחית, כדי לבדוק את תנאי המקום. להצעה היה רוב, ותמכו בה 295 צירים,2 אך התחושה הייתה כי התנועה הציונית נקלעה למשבר ונמצאת על סף פילוג.
הרצל הבין את חומרת המצב, ובנאומו האחרון בקונגרס השישי חזר והדגיש את זמניותה של תוכנית אוגנדה ואף הרים את יד ימינו ונשבע: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני." התנגדות לתוכנית אוגנדה באה גם מצד המתיישבים הבריטים באפריקה המזרחית. הם התנגדו להעברת רבבות יהודים לשטחי מגוריהם. בקונגרס השביעי, שהתקיים שנה אחרי מותו של הרצל (תרס"ה – 1905) נדחתה תוכנית אוגנדה ונגנזה.