תנועת המוסר

תנועה המוסר צמחה בליטא במאה ה-19, כתגובה לתנועת החסידות ולהשכלה היהודית בניסיון לחזק את מגמות ההתרופפות במסורת היהודית, בעיקר בקרב צעירים. תנועת המוסר ביקשה להדגיש, לצד לימוד התלמוד, את לימודי המוסר כחלק מתהליך מתמשך של חינוך האדם להתנהגות דתית ומוסרית ראויה.

מנהיג התנועה היה ר' ישראל ליפקין מסלנט – הידוע גם כר' ישראל סלנטר (1810 – 1883). הוא קבע, שאין די בלימוד תורה ובהתעמקות בדפי התלמוד, וכי יש צורך לעסוק באופן קבוע בלימוד ספרות המוסר באווירה מתאימה שתעניק ללימודי המוסר "יסוד ועוצמה של להט."¹

בישיבה שהקים בווילנה, ואשר בראשה עמד, הייתה ספרות המוסר חלק מתכנית הלימודים. כמו כן נהג סלנטר לשאת דרשות בציבור בבתי מדרש ובבתי כנסת לפני למדנים ואנשים פשוטים כאחד. הוא ייסד את "המוסר שטיבל" – בית תפילה מיוחד לאנשי המוסר, שבו התפללו בהתלהבות ולמדו ספרי מוסר, ובהם "חובות הלבבות" ו"מסילת ישרים".

אנשי המוסר נהגו לערוך חשבון נפש יומי על מעשיהם והתנהגותם באמצעות תיעוד ורישום בכתב, תוך התייחסות למידות מוסריות מרכזיות ובהן סבלנות, סדר וחריצות, ענווה, דיבור בנחת ושתיקה, הימנעות ממותרות ועוד.

הם נהגו להתוודות על חטאיהם והתייחסו בבוז "להבלי העולם הזה" – כמו גם ליחסם של בני הקהילה לאורח חייהם ולעקרונותיהם. בישיבות של תנועת המוסר בליטא – בסלובודקה, במיר, בראדין ובטלז – הייתה ספרות המוסר חלק מתכנית הלימודים, והלימוד נעשה בלהט – אך בעצב: ניגון מיוחד של עצבות ליווה את לימוד המוסר והיה חלק מן האווירה המלכדת של אנשי המוסר. המשגיחים בישיבות המוסר היו למדריכים ומורי דרך רוחניים: הם קיימו שיחות קבועות עם התלמידים על ההתנהגות הדתית והמוסרית הראויה, והיו אחראים לחינוכו המוסרי של כל תלמיד בישיבה.
מנהיג התנועה, ר' ישראל סלנטר, הקים בקובנה את "כולל האברכים" הראשון של תנועת המוסר, שאפשר לתלמידים ללמוד באופן רצוף וללא דאגות פרנסה. את שיטתו הציג סלנטר במאמרים שפרסם בשבועון העברי "תבונה",² ותלמידיו העלו על הכתב את ספרו "איגרת המוסר". בקהילת קובנה הקים ר' ישראל סלנטר דור של תלמידים-ממשיכים ובהם שמחה-זיסל צבי – "הסבא מקלם".³
אחרי מלחמת העולם הראשונה נוסדו ישיבות של תנועת המוסר במזרח אירופה וגם בארץ ישראל: ישיבת סלובודקה בחברון, אשר אחרי פרעות תרפ"ט עברה לירושלים. לאחר חורבן יהדות מזרח אירופה בשואה קמו בארץ ישיבות דוגמת ישיבות פוניבז' וסלובודקה בבני ברק וישיבת מיר בירושלים, הממשיכות עד ימינו את דרכה של תנועת המוסר.