תקיעות שופר בראש השנה

מצווה מן התורה המיוחדת לראש השנה, שהעניקה לו את השם "יוֹם תְּרוּעָה". את תקיעות השופר מבצע אדם מיומן, כשלצדו אדם המכריז באוזני התוקע והקהל על כל תקיעה.

מאת:
< 1 דקות

התקיעה בשופר היא המצווה המיוחדת לראש השנה הנזכרת בתורה: "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט 1) .1 ולפי מסורת חז"ל,2 תרועה זו אינה אלא תקיעה בשופר, כמו שנאמר בתקיעת יום הכיפורים של שנת היובל: "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם."

התקיעות בבית הכנסת נעשות בדרך כלל בשני חלקי תפילת הבוקר: בסיום תפילת שחרית – ובתפילת מוסף. לפי מנהג ספרד ועדות המזרח, תוקעים בשופר בתפילת מוסף במהלך תפילת עמידה (שהקהל אומר בלחש) ובמהלך חזרת שליח הציבור (חזרת הש"ץ) על תפילת עמידה.3 את תקיעות השופר מבצע אדם מיומן ("בעל תקיעה"), ולצדו עומד אדם שתפקידו להכריז באוזני התוקע והקהל על כל תקיעה.
לפני התקיעות נוהגים במרבית עדות ישראל לומר שבע פעמים מזמור מספר תהלים (מז) הפותח בפסוק: "לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר", ובו הפסוק: "עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר." ולאחר מכן אומר בעל התוקע קטע המורכב משישה פסוקים, וקהל המתפללים חוזר בקול על כל אחד מהם. ואז בעל התקיעה מברך שתי ברכות: הראשונה על תקיעת שופר4 והשנייה – ברכת שהחיינו – ומתחיל בסדר התקיעות, כאשר הקורא בקול, העומד לצדו, מכריז בקול על כל תקיעה ותקיעה, לפי הסדר.5

הערות שוליים

  1. ראש השנה הוא חג מקראי הנזכר בתורה - אך לא בשם זה, אלא בשם: יום תרועה. הַשֵׁם "ראש השנה" נזכר במקרא רק בספר יחזקאל (מ 1) - אך התאריך שלצדו הוא "עשור לחודש" (יום הכיפורים) ולא אחד בחודש. על המשמעות של תקיעת שופר - עיין ערך ראש השנה באתר זה.
  2. תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף לג עמ' ב.
  3. בעדות אשכנז נוהגים לתקוע בשופר בחזרה של שליח הציבור על תפילת העמידה ואחריה. כאשר היום הראשון של ראש השנה חל בשבת - לא תוקעים בשופר. לפי המסורת, כל אדם חייב לשמוע תקיעות שופר, ולכן נוהגים לתקוע בשופר בבית חולה, נכה או יולדת שאינם מסוגלים להגיע לבית הכנסת (שולחן ערוך, אורח חיים סימן תקצד).
  4. וזהו נוסח הברכה: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר."
  5. יש שלושה סוגים של תקיעות שופר: תקיעה פשוטה - הנקראת "תקיעה" - ושני סוגים של תקיעות מקוטעות: תרועה ושברים. מכיוון שלא ברור לאיזה מסוגי התקיעות מתכוון המושג "תרועה" הנזכר במקרא - נוהגים להשמיע את כל שלושת סוגי התקיעות, כאשר התקיעה הפשוטה היא תמיד הראשונה, ואחריה - שני סוגי התקיעות המקוטעות. בדרך כלל מסמנים את סדר התקיעות בראשי תיבות: תשר"ת (תקיעה, שברים - תרועה, תקיעה) תש"ת (תקיעה, שברים, תקיעה) ותר"ת (תקיעה, תרועה, תקיעה). לפי מנהג אשכנז וספרד, נוהגים לסיים את התקיעות בתקיעה ארוכה הנקראת: תקיעה גדולה. לפי מנהג יהודי תימן, יש תרועה גדולה.